משהו ריק בפנים

שעת המוות: 05:07
שם הנפטר: סביליה דרופס.
סיבת המוות: התאבדות.
הערות: רצחה אחד והתאבדה. לא ידועה הסיבה.

בחצות הליל, בערב הנשף המרכזי, היא מביטה בו מבעד לענן של תשוקה.
היא רוצה אותו, חושקת בו, איך אין זה מקום לאהבה. היא יודעת, כך אמרה.
בחצות הליל, בערב הנשף המרכזי, היא עוקבת אחריו עם עיניה פן יממש תשוקתו עם אחרת.
הריקודים בשיאם,  הזכרים מחזרים והנשים המחוזרות עם פניהן הסמוקות, רוקדות למשוך את תשומת ליבם.
אף אחד לא זוכר לשם מה מתקיים נשף זה.
כולם שכחו את עצמם, אם מפני השתייה, ואם מפני שכך העדיפו.
והיא, מלכת הנשף הזה, יושבת לה בכיסא מבעד לחלון המשקיף על הרחבה בה הרוקדים מתהוללים ושוקעת בהרהורים-
האם זה באמת היה שווה?.
וכך בשעה 01:03 לאחר חצי תריסר כוסות יין מן המשובחות ביותר היא יורדת לרחבה, בידיעה שהיא מושכת אחריה מלוא מבטים,
חלקם מן המקנאים, חלקם מיד יהפכו להיות מן המחזרים.
והיא רוקדת, שוכחת את עולמה, שוכחת את יגונה ואושרה, שוכחת שראתה אותו עם אחרת לפני מספר רגעים.
זה בסדר, הוא גבר. הגיוני. נכון?.
בשעה 03:17 אחרי שכבשה תריסר לבבות ורקדה עם כל המחזרים שניתן היה לראות באותו הנשף היא יצאה.

הוא חשב ליפול לחסדיה של אותה בחורה נאה אך היה זה קשה מדי בשביל לבו אשר היה דווקא נתון לחסדיה של אחרת.
לפתע בזמן שלשונו מתחככת עם אחרת הוא ראה אותה עומדת מולו, פורשת ידיים ומביטה השמיימה.
אולי זו היא תפילה? אין לדעת.

היא מרימה את פנייה השמיימה ומתפללת שיקח אותה בזה הרגע, או שיתן לה הכח להשאר.
כנראה שאלוקים בחר באפשרות השנייה.
פניהם נפגשות והאחרת עוזבת מיד את המקום. אסור להפריע למלכה, היא יודעת.
כעת הם מתחבקים.

נשמעת ירייה. המון הרוקדים החלו מתלחשים לשמע קול הקליע שנורה.
המולה.

היא כעת חזרה אל הנשף. ממשיכה בריקודים אינסופיים. לבד, בעולם משלה.

סביליה דרופס מתה משום שסבלה בחייה יותר מאשר במותה. 

המלך מת קודם מפני שסבל במותו יותר מאשר בחייו.

הערות: רצחה אחד והתאבדה. לא ידועה הסיבה.