משהו ריק בפנים

הרכנתי ראשי אל מול מילותייך,
הצורמות באוזניי.
אני יודעת
שפגעתי
בנקודה רגישה.

לפעמים אני תוהה
עד כמה אתה מזכיר לי
אותו,
את ההוא שיודע לדבר
מילים כשושנים
ומשאיר לי סימנים
כחותמות
של 'הייתי פה'.

אבל כשאתה מדבר אליי כך,
זה נכנס מאוזן אחת
ויוצא מהשנייה באותה הדרך.
הראש שלי במקום אחר,
המח שלי בדיוק מסובב גלגלים
וחושב איך הוא יעביר את כל הרגשות למילים
ואת כל התחושות שבלב לאותיות,
וכל מילה שהוא ירצה
להדגיש
הוא יתן לה שורה משלה.
דרך הכתיבה.

ואתה עוד עומד מולי
ופתאום כשאני מקשיבה
אני שומעת מילות של סליחה,
אתה פתאום מצטער על הכל.
ואני, כרגיל,
סולחת.

ואז אני חושבת בפעם המליון
עד כמה אני מזכירה לי את עצמי
כשהייתי איתו.
הוא אהב- אתה אוהב,
הוא צעק- אתה צועק,
הוא הצטער- אתה מצטער,
הוא חיבק- אתה מחבק.
רק הבדל קטן אחד,
ואולי משמעותי,
הוא הרביץ- אתה לא.

ובכל זאת,
משהו עוד גורם לי להשוות,
אולי אלו הן החותמות המצולקות
שאתה חותם לי בלב.

אניאוהבתאותךבכלזאת