משהו ריק בפנים

אני הסתכלתי עליך דרך זכוכית מגדלת
של רגשות.
תמיד ראיתי אותך בתור בן אדם דגול
ואוהב.

היית בשבילי עולם ומלואו
וכאשר עיני רוצה היתה להביט בך

היה זה בהילוך איטי-
שלא אפספס דבר.

היום התעוררתי מחלום חיי,
ושמתי לב שדרך זכוכית מגדלת
אפשר לראות גם את כל המגרעות.

כשבקשתי שתחזור, העולם שלי התנפץ,
אבל שום דבר באמת לא השתנה,
האנשים המשיכו להתקדם בחייהם,
ואני כבר פספסתי כל כך הרבה ממך.

החיוך המקסים שלך
כבר נשכח,
והעיניים שדורשות חיבוק ממושך
נעצמו.
לתמיד.

והיום במבט אחרון בתמונה
עם זכוכית מגדלת גדולה
אני רואה את החיוך המקסים שלך
שמסתיר כל כך הרבה עצב פנימי,
אני רואה את עיניי הדבש שלך
שצמאות לחיבוק מנחם
ואני תוהה-

למה רק עכשיו אני רואה
שרצית למות?.