שעמום זאת לא מילה גסה. אבל זין כן!

מדהים כמה אפשר להתחבר לדמות כתובה.

כל פעם מחדש זה כמו לחפש את עצמך, להבין יותר. או ליצור.

זה לחזור על עצמך שוב ושוב, יותר כמו משחק תחפושות בגן, עם נושא מרכזי.

פעם זה האובדני, פעם המתבודד.

כל מסכה מתגבשת לעצמה, עד שנעשת משומשת מדי, ואז אני בונה חדשה.

אני קם בבוקר, הפעם מתאים לי להישאר קצת במיטה.

לא שאני נהנה מזה כל כך, זה פשוט שם.

עד לטלפון הראשון, או הכרח החברתי הראשון. משתדל להלביש את החליפה בדיוק במקומה, שלא יהיו טעויות.

לאט לאט היא נמתחת, מופיעים חורים, הנוסע מתגלה.

משחקי תפקידים הם קוראים לזה. ילדים אוהבים את זה מאוד.

גם זוגות.

רוצה לדעת מי אני באמת?