עברו להן אחת עשר שנים וחצי של לימודים או 'לימודים'.
יושבים להם בסלון, בחדר, מעברים להם עוד יום ומצפים 'וויקד' שיבוא.
יורד לי לחניה, מכניס מפתח אל הסוויץ' ונוהג.
נסיעות קצרות, ארוכות, שטויות או סתם חסרות תכלית.
לצדי, יושבת לה נרגילה, הנרגילה שלי.
בין עם הדיסק הוא סוער לבין שקט, חיוך עמוק עמוק בלב.
שגרת חיים יפה מהרגיל, כמו שרק אני אוהב.
מסביר לאחרים, אומרים לחברים יש עולם וזה הזמן להרגישו ולחיותו.
אלו הם הזכרונות אשר יעלו בראשכם בעת משמרת בחברון או בגיל הגימלאים.
אלה הם הזכרונות המתוקים.
להתעורר בפנאן, לשים פס על כולם, להרגיש את הכיף ולהנות ממה שיש.
אוקיי. בי"ס, זה שטויות. במידה והלימוד בתיכון אכן היה מועיל להמשך דרכנו בחיים,
יתכן ולא הייתי חושב כך. אך רובנו שמענו, וכמעט כולנו יודעים שאין הוא כלל עוזר!
הכל נמחד, החומר אינו מועיל. כלומר, משרד החינוך שלנו הוא מחנך גרוע, מחנך לבגרות.
so, לימדו לבגרות. כרגע אנחנו בחופש, לבגרות רק משננים. ככה זה בישראל.
אני מנצל זאת.
יש חיוך באוויר, יש תקווה, יש קצון ויש מאמץ.
פנאןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן, יהיה בסדר!
פנאןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן, יהיה פנאן!
יוסק'הההההה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
