אז הנה לפניכם..

* * * * * * * * *
הלוואי והיה לי מה לכתוב, הכוונה... הלוואי והיה לי איך לכתוב.
מחסום כתיבה זה חרא.
[כי כשיש כ"כ הרבה דברים ומחשבות בראש- מה היא אם לא כתיבה הדרך הטובה ביותר לרוקן את המוח?]

מצב הבגרויות שלי הוא חרא.
במתמטיקה התדרדרתי, בלשון גם.
והיסטוריה?נו.זה עוד מילא.
הלוואי והיתי עושה כבר את הבגרויות האלה ומסיימת עם זה כבר.

אני באמת רוצה להיות מאוהבת. עזבו נאהבת, זו כבר בקשה מוגזמת מידי,
אבל פשוט לדאוג למישהו, לחכות לו או לשיחה ממנו, לחשוב עליו.
אני ממש מתגעגעת לתקופה הזו.
חוץ מזה, שכשהרגשות היחידים שרצים אצלי בלב הם כעס ואכזבה, חייבים קצת גוון אופטימי לכל העסק, לא?



תם החורף, ומה שאני יכולה לעשות זה רק לברך על כך.
אני שונאת חורף, זה אפלולי, עצוב, קר, בודד ורטוב.
חורף נועד להזכיר לך שאתה לבד.
אבל חם לי- ובא נגדיר את זה ככה- אני לא ממש מוכנה לקיץ.
עוד לא.
למרות שמצד שני, קיץ זה הטיסה. והיומולדת.
נו,יש למה לצפות[:

בכל מקרה, לפוסט הזה אין שום פואנטה ו\או טעם.
אז אני אסכם אותו פה ב-
Don't let them take you down.
NEVER.
גם אם הם מעדיפים קיבוץ מסריח על פניכם.
או שהם מעדיפים שתסבלו, אתם יודעים, הכל נעשה מאהבה.
[או כל בולשיט אחר שהם ינסו למכור לכם.]