Fuck Love

כמה שאני שונאת להתאהב ולאהוב. כבר כתבתי על זה. בערך כל הבלוג הוא על זה.

אז שוב... אני הורסת לעצמי הכל עם האובססיה המטורפת שלי.

הרי אני יודעת שהוא לא יתקשר.

אני לא כזאת חשובה לו כמו שהוא חשוב לי.

חבל רק שיש עוד מעט עבודה... ככה הייתי מרשה לעצמי אולי לשתות קצת וויסקי גם הבוקר.

אתמול היה מושלם להרדם בראש טוב ככה... בלי לחשוב על כלום... אחרי 5 צ'ייסרים, כשכולי כבר שיכורה מהתחת.

והנה אני התעוררתי מוקדם בשבילו, והוא לא מתקשר.

מעניין למה.

שכח?

סתם אין לו כוח אלי?

עייף מדיי?

מצא מישהי?

אני רק צריכה להחזיק את עצמי שלא אתקשר אליו בעצמי.

טוב, זה לא יקרה. אני יודעת שאתקשר. ואז הוא יגיד איזשהו תירוץ כלשהו על מנת לא לראות אותי ואני אבכה ויהיה לי חרא יום בעבודה.

בשביל מה בכלל צריך לעבוד? למה?? למה פשוט אי אפשר לגדל כסף על איזה עץ קסום?

זה כל כך לא פייר! אוף..

אני יודעת!

אם עוד 20 דקות הוא לא מתקשר אני מתקשרת אליו.!!!

ואם הוא לא יענה??

פאאאאק!!! איך שאני שונאת התחלות חדשות!

למה זה מגיע לי למהההה