"האור חודר שוב רפה לגמרי טל לבי, קרן אחת של שמש, המחממת כל כך טוב את נפשי. ואור השמש גדל, אור משי נעים ורך המרפרף עלי בנעימות טובה כזאת. והשמש הולכת ומתגברת, לוהטת בעוז על רקותי, רותחת בכבדות ובוערת בתוך מוחי המצומק. ודולקת לבסוף לעיניי. מדורה מטורפת של קרניים. שמיים וארץ בוערים, אנשים ובעלי חיים מאש, הרים של אש, שדים של אש, תהום, מדבר,עולם בלהבות, יום הדין מלא העשן.
ואני לא ראיתי, ולא שמעתי עוד דבר.."
(רעב- קנוט המסון)
-
מה יהיה?
קשה לי לא להשוות את המצב בשדרות למה שאנחנו הרגשנו בצפון לפני שנתיים, וקשה שלא להרגיש שזה מתקרב אלינו בצעדי ענק. כבר אי אפשר להתעלם מהמצב הזה.
"ראיתי אנשים כותבים על מצבות את השיר שלי, "כי האדם הוא עץ השדה" והזדעזעתי, לא לאבל הייתה הכוונה בשיר. אז הגיתי רעיון, כשאמות, כל מה שאני רוצה שיכתב לי על המצב הוא - בקרוב אצלכם"
(נתן זך)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
