ביום שני אחרי הצהרים עברתי את הניתוח, ואתמול בצהרים כבר יצאתי הביתה. חבושה נפוחה וכואבת ומידי פעם שואלת את עצמי למה הייתי צריכה את זה בכלל, במיוחד שההוראה לשבוע הקרוב היא לישון בישיבה... וזה תכלס אומר לא לישון בכלל. או במקרה הטוב, לישון בקטעים קצרים ומרובי התעוררויות.

מכיון שגיליתי שהראש שלי נופל הצידה גם אם אני יושבת לקחתי את הכרית הזו של הטיסות מכירים? שתחזיק לי את הראש ישר.

עכשיו כמובן כל הגב העליון כואב לי, ואולי זה הרעיון בכלל שאסבול ממשהו שלא קשור לניתוח וככה אשכח מהכאבים שלו. (לא עובד הטריק אני בנויה למולטי כאבים) וכן, אם אני נשמעת לכם גם קצת מפונקת אז זה בגלל שאני באמת קצת מפונקת.

לא יודעת לסבול, מאוד לא נשי ובטח שלא פולני מצידי....

מצד שני אני גם לא יודעת ממש להתנהג כמו חולה, לא שוכבת במיטה לא מחכה שיגישו לי ולא סובלת שעוזרים לי.

הבוקר אפילו  כבר התחברתי לעבודה ועבדתי קצת. ואם הייתי יודעת איך לקפל כביסה בלי להוריד את הראש הייתי עושה את זה גם.

בכל אופן קיבלתי 14 ימי מחלה, ואני צופה שאתחיל להשתעמם עד מוות עוד חצי שעה בערך. אז יש מצב שאקפוץ לפה יותר.

יש לי כ"כ הרבה דברים לספר מהתקופה שלא הייתי פה, בטח לא אצליח להגיע אל הכל. אבל לא נורא, 14 יום , מלא זמן, אין לאן למהר.

הבאסה היחידה היא שלפחות בימים הקרובים אי אפשר לנצל את המחלה הזו בשביל להתפנן קצת, כי אני כולי נפוחה וכחולה.

מכיוון שכבר פיזרתי מספיק רמזים אספר לכם שהניתוח שעשיתי הוא מתיחת צוואר ופנים. נכון אני לא כ"כ זקנה ובכלל לא הייתי מקומטת, אבל תמיד היה לי סנטרון כפול קטן ומבאס ולא משנה כמה ירדתי במשקל בגלל הפנים העגלגלות שלי תמיד הרגשתי שמנה.  אז סוף סוף החלטתי לפרגן לעצמי ולהפטר מהדבר הזה שכ"כ הטריד אותי.

אני לא יודעת איך זה יראה בסוף אחרי שכל הנפיחויות האלו יעלמו, אני מקווה שיפה.

טוב , התעייפתי אז אלך קצת לנוח.