יש אנשים שאתה יוצר איתם קשר פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח, אולי גם ביום ההולדת שלהם, בד"כ אלו דודים מבוגרים, או חברים טובים שהקשר איכשהו לא מחזיק מעמד ברמה היומיומית אבל אתה יודע שתמיד יהיו חלק ממך.

אני שואלת את עצמי אם העובדה שאני כותבת פה עכשיו, אחרי שהפעם האחרונה שכתבתי היתה ביום ההולדת שלי, כמעט 5 חודשים אחורה, אומרת שזה מה שהפך ישראבלוג באופן כללי והבלוג הזה באופן פרטי בשבילי.

אני חושבת שלא, כי בכל זאת אני מסתובבת מידי פעם אצל חלק מכם, קוראת לפעמים מגיבה, נוכחת ולא כ"כ.

ובכל זאת, כמו עם חברים טובים שאתה יודע שאתה נורא אוהב ותאהב תמיד למרות שאתה לא מדבר איתם או נפגש איתם באופן שיגרתי, אי אפשר להתכחש לעובדות, אני לא פה.

היתה שנה מאתגרת השנה שמסתיימת היום, אתגרים שלא הרגשתי שאני מסוגלת לדבר עליהם או לחשוף אותם, אני יכולה רק לקוות שהם מאחורי,  אבל התחושה של הליכה על חבל דק עדיין קיימת.

בכל אופן באתי לפה היום , לאחל לכולכם , כל מי שעוד יש לו מנוי על הבלוג השומם הזה, שנה טובה,  תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה היא הברכה הכי מתאימה שאני יכולה לחשוב עליה ברגע זה.

שיהיה לכולכם רק טוב!

אוהבת, גם אם מרחוק.