ממש לפני יומיים הקראתי לעמרי ,הבן הקטן של אחותי, את הסיפור על חמישה בלונים. נדמה לי ,אם אני זוכרת נכון, שהבלון האדום הוא האחרון שנשאר והיחיד שלא התפוצץ אלא עף לשמים. נכון?

בכל אופן גם הבלון האדום שלי עוד מעט יתעופף ויעלם מהבלוג, ואיתו יום ההולדת שלי.

איך יכול להיות שאישה בת 52 מתרגשת מיום ההולדת שלה כמו ילדה בת 5 ? האם נשארתי קצת אינפנטילית בתחום הזה? נראה לי שכן.

אני מתה על ימי הולדת, הציפיות שלי מהם תמיד בשמים, אני מצפה לקום בבוקר יום ההולדת ולהרגיש מלכה, ולו רק ליום אחד.

לא כל שנה זה מצליח לי. האמת? רוב השנים זה לא כ"כ מצליח, כי ציפיות כמו חלומות לא פשוט להגשים אותן במיוחד כשהן לא בדיוק רציונליות.

בכל אופן היום יום הולדתי, אני בת 52 היום, זה נשמע לי נורא זקן ולא מתחבר אלי בכלל. זה כ"כ לא מתחבר אלי שזה אפילו לא מצליח לדכא אותי, כי כשמדובר בימי הולדת, אמרתי לכם, אני בכלל בת 5.

היום בעידן הפייסבוק והסמסים והאימיילים והוואטסאפים כ"כ קל לשמח ואכן קיבלתי המון המון המון המון ברכות וכל ברכה מרגשת אותי ומשמחת אותי כמו ילד קטן שפותח אריזה צבעונית של מתנה.

ואני חייבת להודות שהשפע הזה של תשומת הלב מקרב אותי בהחלט לחלומות המלכה ליום אחד שלי. כמה קל לספק אותי, אה?

היה יום נחמד היום, א' ואני לקחנו יום חופש , הלכנו לאכול ארוחת בוקר בבנדיקט בהרצליה ואח"כ לסרט.

שיא היום היה מבחינתי כשהבת שלי חזרה מהצבא עם מתנות קטנות וחמודות ומכתב מרגש שגרם לי לבכות את נשמתי..

בקיצור, מה אני רוצה להגיד לכם? שאני מאחלת לעצמי שכל יום הולדת יהיה כזה. לא יותר לא פחות.

לא צריכה הפקות גרנדיוזיות, לא צריכה מסיבות הפתעה או מתנות יקרות. רק קצת אהבה, תשומת לב, להיות עם מי שאני אוהבת, ולדעת שאוהבים אותי חזרה.

זה הכל.

זה לא הרבה נכון?

רובכם כבר ברכתם אותי בכל פלטפורמה אפשרית, ואני מודה לכם שוב על הברכות, שתדעו שגרמתם לאישה זקנה להרגיש מלכה ליום אחד.