עובדה.

למרות שעדיין לא נחתה עלי, רוח החג המתבטאת בד"כ בתהליך של  איבוד השפיות מצידי, הצלחתי איכשהו לייצר את כל המרכיבים האחרים שמייצגים חג במסורת היהודית, קרי אוכל והרבה ממנו.

מזל שהבאנו מאורן את המקרר המשרדי הקטן שקנינו לו לדירה הקודמת (בזו הנוכחית יש מקרר) כי המקרר הביתי שלי לא עומד בעומס המגשים והסירים שאני מנסה לדחוף לתוכו.

אני חושבת שעם השנים למדתי שאפשר ללבוש הבעה מיוסרת של בלבועסטה פולניה שהתנפחו לה הרגלים מול הכיריים, גם בלי לנפח שום דבר, לקחתי לי חופש מיום חמישי (לא בדיוק , אבל אני אסביר בהמשך) שהוקדש להכנות לחג, ולתוך הימים הרגועים האלו הצלחתי לדחוף את הקניות והבישולים ובחיי, לא צריך יותר מיומיים כאלה גם אם יסבו לשולחן החג שלכם 20 איש.

טוב, אני קצת מתייהרת איפה שאין מקום ליוהרה, כי תכלס עוזרים לי הרבה ועצם העובדה שאמא שלי מכינה את כל המנות המסורתיות, מוציאה את כל הסבל מההכנות לחג. בקיצור, סבל פולני כפי הנראה שמור תמיד לאמא הפולניה הגדולה ולנו נותר רק לנסות להיות חיקוי חיוור שלה, או שפשוט לוותר מראש.

אז השנה וויתרתי. הינה לכם, חג בלי סבל. לפחות עד עכשיו. אני לא מתחייבת לגבי ההמשך, בכל זאת, איך אבא שלי היה אומר? דם זה לא מים.

מלא דברים קרו בימים האחרונים, אורן והחברה שלו נסעו להודו בשבת שעברה, בימים אלו הם נמצאים בדרמסלה מקטרים על ה"שכונה הישראלית" שם, אבל נראה לי שהם נורא נהנים למרות זאת. אחרי החג הם מתכננים לנסוע לקאסול ואח"כ למקום אחר ששכחתי את שמו. אני עוקבת אחריהם בחרדה באינטרנט, כל שם של מקום שהם מציינים אני בודקת את רמת המסוכנות שלו... מה אני אגיד לכם, אני אהיה הרבה יותר מאושרת כשהם יחזרו, אבל יחד עם זאת אני נורא שמחה שהם נהנים, אורן לומד כ"כ קשה במשך השנה ובאמת שמגיע לו קצת להרגע.

נועה ואני נסענו לים המלח בתחילת שבוע שעבר, פה דרוש  הסבר לגבי החופש, מכיוון שבתקופת החופש הגדול שבה כולם לקחו חופש אני שמרתי על המולדת ולא נפשתי כלל וכלל, הרגשתי שאני מתפרקת לאט לאט, אז החלטתי ששום מדליה לא עומדת להגיע בדואר ולכן עדיף לי שאפסיק להיות הקדוש המעונה של האירגון, אלא שאז כבר היו פגישות שנקבעו ואילוצים, שלא לדבר על החג המתקרב והחתונה של אחי גם היא בקיצור נדרשה יצירתיות בתכנון החופש.

אז לקחתי חופש מפוצל, נסעתי עם נועה לים המלח לשלושה ימים, חזרתי לעבודה ליום אחד (פגישה שאי אפשר היה להזיז) יצאתי שוב לחופש להתכונן לחג, אחרי החג אחזור לעבודה ושוב אצא לחופש יום לפני החתונה של אחי, שבמקרה יוצאת יום לפני ערב יום כיפור ,כך שהיומיים האלו יהיו בפועל 4 ימים. יומיים בשביל לעשות את כל הדרוש כדי להראות טוב בחתונה , למרוט, לתלוש, ליישר לצבוע, ועוד יומיים אח"כ בשביל להתאושש, מה רע?

מבחינת ההכנות לחתונה, אני כמעט מסודרת, רק חסרות לי נעלים , מכיוון שלא קניתי שימלה כבר 25 שנה (האחרונה היתה שימלת החתונה שלי) אין לי נעלים שמתאימות לשמלות, והמחשבה שאני אקנה עכשיו נעלים שבדיוק כמו השימלה אני אשתמש בהן רק פעם אחת מבאסת אותי קצת, אבל מי יודע, אולי הרגלים שלי לא יגדלו עד שהילדים שלי יתחתנו...  אתם שמים לב שאני אפילו לא מביעה תיקווה כזו לגבי השימלה, כן? אני הרי יודעת שהתחת שלי יגדל..

נו מילא.

עכשיו אני שמה לב שלא כתבתי כלום על הנסיעה עם נועה, אז היה סבבה לאללה. חששתי קצת שנועה תתבאס מאוירת בית הזקנים/בית הבראה שיש שם, אבל דווקא לא. התפנקנו לנו כהוגן עם אוכל טוב, טיפולים מפנקים, והרבה מנוחה.

בעבודה שלי יש הרבה התרחשויות, מי שקורא אותי תקופה יודע שזה לא משהו חדש אצלנו, אבל אותי זה ממש מתחיל להתיש. בכל אופן זה נושא שראוי לפוסט נפרד אז אני לא ארחיב על זה עכשיו.

טרקטור, החתולה של אורן , התחילה להסתגל לבית ואלינו, התחביב שלה הוא לזנק על השימשה של הויטרינה לגינה, לנסות לתפוס את החרקים המעופפים בצד השני, ואז היא נדהמת מהעובדה שהזכוכית עוצרת אותה, נבהלת נורא, רצה לקומה העליונה וחוזרת לאט לאט רק כדי לעשות שוב את אותו הדבר, הזינוקים שלה מרשימים מאוד, האינטיליגנציה לא משהו, מעניין מתי היא תלמד.

בכלל היא מספקת לנו בידור בלי הפסקה. היא גם מאוד התעניינה בבישולי ראש השנה שלי, ואני חייבת להגיד שזה היה אתגר מסוג חדש לבשל ככה, מכיוון שאין מקום שגבוה מידי לחתולה, לא כ"כ מצאתי איך להחביא את המאכלים שיצאו מהתנור, ונאלצתי להכניס אותם למקרר כשעוד היו חמים ע"מ למנוע את ריחרוחים שלה, או סתם איזה זינוק אקראי לתוך התבנית.

וואלה, הארכתי היום.

חברים, שתהיה לכולכם שנה טובה. כל אחד בדרכו, כל אחד עם מה שהוא מאחל לעצמו. ובעיקר שנהיה בריאים ושלא תהיה פה שום מלחמה גם בשנה הקרובה, סגרנו?