קוראי הותיקים בטח כבר זוכרים (ואם לא זוכרים לא נורא, אתם לא באמת חייבים לזכור.) שאת ראש השנה אנחנו חוגגים ברוב עם (ואוכל) אצלי.

מהבחינה הזו גם השנה הזו אינה שונה. מה שכן שונה זה ההתייחסות שלי לעניין.

בד"כ חודש לפני החג אני כבר יודעת בדיוק מה יהיה התפריט, יש לי כבר רשימת קניות מפורטת ומדוייקת וברוב המקרים המקפיא שלי כבר מלא בבשר לחג.

השנה אפילו עוד לא התחלתי לתכנן.

אין תפריט , אני עוד לא יודעת בדיוק כמה אנשים יגיעו, ובאופן כללי אני מתנהלת לי בעולם כאילו החג לא עומד להגיע.

למה זה? אין לי מושג, אולי תשומת הלב שלי נתונה יותר לחתונה של אחי שאמורה להתקיים (בעזרת השם) שבוע אחרי ראש השנה , יום לפני ערב כיפור, אולי העובדה שאורן לא יהיה בחג הזה בגלל הנסיעה שלו להודו גורמת לי להדחיק את העובדה שהוא סוף סוף הצליח לקיים את ההבטחה שהוא נתן לי לפני כמה שנים, "תראי שיום אחד אני אצליח להתחמק מארוחת החג".

לא משנה מה הסיבה , אבל בימים האחרונים גיליתי שאני לחוצה מזה שאני לא לחוצה.

הרי אם לא אהיה לחוצה לא תהיה ארוחה. לא ככה? חג יהודי לא יכול להיות בלי מארחת בשלבים שונים של היסטריה והתמוטטות עצבים. אחרת זו סתם ארוחת ערב, ולא חג. בטח לא יהודי, בטח לא לפי מסורת פולניה.

איך הבנתי שאני לחוצה מזה שאני לא לחוצה?

לפי החלום שחלמתי הלילה.

ובחלומי...

אני אופה לחמניות לחג. לפי מתכון שראיתי לפני כמה ימים באחד מאתרי האוכל הרבים שסובבים אותנו. הלחמניות האלו הן בצורת פרח.

ואני עומדת בחלום ומגלגלת את  הבצק לצורת הפרח וכשאני מוציאה את התבנית מהתנור אני מגלה שכל הלחמניות התפרקו לי ויש לי סתם חתיכות בצק אפויות ומכוערות.

בדיוק באותו זמן שאני מתחילה להתעצבן על עצמי שבכלל חשבתי לעשות את הלחמניות המסובכות האלו כל האורחים מגיעים, ואני שכמובן הייתי עסוקה באפיית הלחמניות בכלל לא הכנתי שום אוכל אחר.

גם לא ערכתי שולחן, ולא התכוננתי ואני כולי ג'יפה מכוסה בקמח.

באמצע החלום משום מה זה כבר לא היה ראש השנה אלא החתונה שלי, ואני לובשת שימלה כחולה (מה פתאום כחולה?) מכוערת לאללה ולא מבינה איך קרה שקניתי שימלה כ"כ מכוערת לחתונה שלי ולמה אין אוכל לאורחים ומה אני אעשה??

ועוד ההיסטריה הולכת וגדלה לי בבטן, פתאום אני קולטת שגם א' בכלל לא הגיע, ואיך אני אתחתן בלי חתן?

וזהו, אז התעוררתי. לקח לי שניה בערך לחוש תחושת רווחה שזה היה חלום עד שנזכרתי שהחג אכן מתקרב, ובפריזר שלי יש הרבה אור.

וכדאי מאוד להתחיל להלחץ. אחרת חג מסורתי לא יהיה פה.

איך ההכנות אצלכם?  כבר קניתם דגים? ובשר? יש תפריט? יש רעיונות? יש משלוחים? משהו? הצילו!!

(צפי לימים הקרובים , עוד כמה פוסטים בנושאים: החג, הנסיעה של אורן, החרדות שלי, לילות לבנים, יהיה שמח)