אורן וחברתו נוסעים בסוף השבוע הזה לחודש להודו.

כן, כן, תענוג גדול בשבילי, אני יודעת. בואו לא נדבר על זה, אני בחרדות גם ככה.

אבל כצ'ופר קטן קיבלנו על עצמנו לשמור להם על החתלתולה הקטנה שלהם הנושאת את השם הגדול, טרקטור. יש פה איזו אירוניה, אם תפסתם טוב, אם לא אני אסביר, 1. היא קטנה עדינה ומתוקה וטרקטור לא ממש. 2. יש חברת טרקטורים הנקראת cat ולכן אם הטרקטור נקרא  cat אז למה לא לקרוא לcat טרקטור. אה ? שיהיה.

בכל אופן אתמול היא הגיעה. בחצי שעה - שעה הראשונה היא נכנסה מבוהלת מתחת לספה ושום דבר לא הוציא אותה משם. (אפילו לא הלב השבור של "סבתא" שלה)

אחרי  כמה זמן לקחתי שרוך והתחלתי להזיז אותו על הריצפה מתחת לספה ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שהסקרנות תגבר על הפחד והיא תנסה לתפוס את היצור המוזר הזה שזז לה מול הפרצוף. וכך אכן היה.

ואז התחיל זה:

 "טובבבב בואו נראה מה יש פה..."

"דווקא מעניין, ללא ספק מעל הספה יש תצפית הרבה יותר מוצלחת מאשר מתחתיה..."

"אז מה זה שם למעלה? אפשר לכרסם את זה?"

 "OK, פה מוצא חן בעיני, פה הם יבינו שמעכשיו אני הבוס.

מחר בבוקר נעשה להם קטע ונתחבא מתחת לספה ככה שהם יבהלו ויחשבו שברחתי, ואחרי שהם ירוצו בתחתונים לחפש אותי בכל הרחוב אני אצא מהספה בנונשלנטיות כאילו לא היו דברים מעולם."

(סליחה על איכות התמונות, שידרגתי את מערכת ההפעלה של האייפון ומאז הכל התחרבש כפי הנראה גם המצלמה.)