שלחתי עכשיו את האלבום של אבא להדפסה. אלוהים כמה שזה קשה.

כבר כמה ימים שאני מדפדפת אותו מההתחלה לסוף מהסוף להתחלה מורידה מילה מוסיפה מילה משנה מיקום של תמונה ובאופן כללי עלולה לעשות יותר נזק  מאשר תועלת לאלבום בשלב זה.

אבל לא יכולה לשחרר אותו. משהו בי כל הזמן שרוי בתחושה שזה לא מספיק וזה באמת לא מספיק. איך זה יכול להיות מספיק? שום דבר לא יהיה מספיק.

חוץ מלהחזיר את אבא לחיים, שום דבר לא יתאר אותו, לא ימחיש אותו לא יהיה הוא או ראוי לו בכלל.

אלוהים כמה שזה קשה.

בסוף חתכתי את חבל הטבור ושלחתי את האלבום.

עכשיו אני מרגישה חרא לאללה כי אני יודעת שהעבודה שעשיתי לא ראויה לו.

אני מקווה שאמא תמצא בזה איזו נחמה, משהו שמכבד אותו ואת ההיסטוריה המשותפת שלהם.

טוב די. אלוהים כמה שזה קשה.