קשה להתחיל
במיוחד פוסט כזה,
אבל בכל זאת אני חושבת שיש לי מה לומר
למרות שנראה לי שכבר הבנת מה אני חושבת עליך.
אחרי ההפסקה היום אני הבנתי שפגעתי בבן אדם שפעם בטחתי, שפעם חשבתי שהייתה חברה אמיתית
אבל טעיתי, אני לא מבינה עד עכשיו למה אני טועה באנשים.
אני מנסה להבין מה היה למה זה קרה,
אבל קשה לי להסביר לעצמי שזה כבר נגמר.
כרגע אין כלום חוץ מריק בין צדדים שנחלקים לאחת נגד שלושה.
זה לא פייר.
אבל אין מה לעשות....
זאת הייתה הבחירה שלך ואני מקווה שהבנת מה הוללת כאן כבר לא בפעם הראשונה.
אני לא מתחרטת על שום מילה ממה שאמרתי לך.
את באמת הגעלת אותי בהתנהגות שלך,
אבל כמה עוד איפשר
איפשהו היינו צריכים לעצור
וכנראה, זה כבר קרה.
באותו לילה כשישנת אצלי,
חשבתי כל השיחות שהיו, היו אמיתיות
אבל עכשיו אני מבינה שזה היה סתם.
כלום.
המילה שמהדהדת לי בראש עכשיו זה רק,
למה?
למה ניסית להיות אחרת?
למה לא חשבת על מה שיכול לקרות?
למה לא ניסית לספר את האמת כשבאמת היינו אמיתיות אחת לשניה?
למה כשעשיתי את הפרצופים האלה לא חשבת שאת פוגעת?
למה בכלל עשית מה שעשית?
הדבר הכי נכון לעשות עכשיו זה להתוודות.
לסיים את זה כך שלא יהיה על מה לחשוב.
שלא נשאר עם טעם של אי הבנה סופית במה שהיה.
כי אני מאמינה שדברים לא קורים סתם.
כמו שלימור אמרה שאת הגורל שלה היא מכתיבה.
וגם את עושה את זה.
אבל מתי תביני שאת פוגעת רק בעצמך ומכתיבה לעצמך את הגורל הלא נכון.
אין לי מה להוסיף למה שכבר אמרתי לך היום,
אולי באיזשהו מקום, ממש עמוק בפנים,
יכול להיות אני מודה לך....
פתחת לי את עיניי, מהיום אני כבר לא בוטחת באף אחת, חוץ משני האנשים הכי קרובים אלי כרגע
לימור ויאנה.
אני לא רוצה שהקשר הזה יהרס.
כבר אין סודות, כבר אין שקרים.
צריך פשוט להמשיך,
אפילו עם כל הקשיים.
זה יעבור מתישהו.
מבטיחה.
הדבר שאני כרגע לא יכולה לשכוח והדבר שכרגע מזכיר לי הרבה מצבים בחיים שלי, זה קטעים קטנים מפריקה רצינית שהייתה לי בכיתה ח'
...
"בזמן האחרון אני מרגישה את עצמי ממש חלשה, מתפוררת ומעבדת טעם לחיים ..."
"עד עכשיו החיים רק אכזבו אותי, זרקו אותי לתהום שבפנים, לעומקי הלב השבורים לחתיכות קטנטנות ששוברים את כולי יותר ויותר... אני מנסה להשתנות לחזור לאותה הילדה האופטימית שהייתה לפני, אני מנסה לתת לעצמי עוד הזדמנות להחיות את עצמי מחדש, אבל זה לא יוצא. אחרי כל הניסיונות אני שוב חוזרת להיות סגורה בתוך כל החרא שמחסה אותי יותר ויותר..."
...
כך הרגשתי פעם
והרוב
לא השתנה.
לצערי אני עדיין מרגישה שבורה,
אבל עכשיו זה לא בגלל מה שקרה אז
זה בגלל מה שקרה עכשיו.
שתדעי,
את פגעת!
וגם אני פגעתי.
אבל לפחות אני שלמה עם זה.
כי אני ניסיתי להסביר לך שהגיע הזמן לפתוח את העיניים ולהתיחס לעצמך ולמי שסובב אותך ברצינות.
מקווה שהבנת.
או שלפחות ניסית.
אבל זה שאת מודעת למה שקורה בך, ולמי שאת בכלל
זה כבר התחלה של שינוי כלשהו...
שיהיה לך בהצלחה ושמרי על עצמך.
(סורי על החפירה זה פשוט היה פוסט פריקה כזה. )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*~[; -Elika- ;]~*
.
