הדבר שאני הכי רוצה לעשות עכשיו זה לברוח... רחוק מאיפה שאני עכשיו.
אני חייה סביב אנשים שלא מבינים אותי.
לא אוהבים אותי, וגם עם כן אז מראים את זה בצורה מכוערת ביותר.
רוצים לטובתי?! אז עזבו אותי.
"אין לנו כאלה במשפחה." אז כנראה אני פגם.
אחרי המשפט הזה הרגשתי שאני מתפוררת.
את כל התכונות הרעות אתם תופרים עלי.
כל התענות שלכן מחרפנות אותי, ורק מוכיחות לי פעם נוספת שאתן באמת לא מכירות אותי.
אני חייה באותו בית עם האנשים שהכי הרסו לי את מה שהיה פעם חיים.
אני מרגישה כאילו עוד שניה הסקין שתקוע לי בגב יצא מהצד השני.
ואין לי כוח אליכן יותר.
ועוד השאלות האלה של "מה את מסתכלת עליי ככה? למה מה כבר עשיתי לך?"
נמאס לי לנסות להסביר דברים,
אני מעדיפה להיות בצד עוד כמה שנים ואז להיות חופשיה ולעשות את מה שבראש שלי.
הכי כואב לי שאפילו האנשים היחידים שאני מאמינה בהם, שעוד נותרו ספורים כאלה במשפחה,
הם כבר לא לצידי, הם כבר חושבים כמו האחרים.
רק אני רואה פה את הדברים אחרת.
וכן אני לא רוצה להיות כמו הבני דודים שלי, כי הם לא יכולים לעשות כלום.
כל פעם צריך להילחם ולפתוח פה בישבילם.
יש לי תכונות שאני רוצה לשמור אצלי ואתם רק רוצים שאני אפתר מהם.
ואז שבהמשך אני אחייה כמו לוזרית שלא יכולה לעשות עם החיים שלה כלום.
אני עיפה מזה כבר, וכל מה שנשאר לי זה החברות.
אני יודעת שמאוחר יותר יכול להיות שנתפזר.
כי תכלס לכל אחד חיים משלו.
וזה מה שמעציב אותי יותר,
לדעת שיום אחד כבר לא יהיה שם אף אחד.
אבל אין מה לעשות ככה זה לצערי.
הם עושים הכל לטובטם.
הם רואים כל הזמן בדברים את מה שיוצא להם מזה.
זה כמו שילדה באה לאמא שלה ומבקשת ללכת לאיזו הופעה של מישו,
או שאיזה ילד בא לאבא שלו ומבקש ממנו איזה משהו חדש,
אז הם מפעילים בתת מודע שלהם תמוח המפגר הזה ומתחילים לחשוב.
רגע מה יצא לי מזה? כלום.
ומה ההפסדים? כסף, עצבים, ודאגות.
אז מה הפתרון? שב/י בבית!
איזה כייף אהה?!
אז זה ששמתי נעליים לא במקום וזה שהחולצות שלי מפוזרות בחדר, ואני מנקה את הבית פעם ב, למרות שאת החדר אני מנקה כל שבוע...
אני ילדה רעה ואני לא יודעת איך לשמור על סדר ובלה בלה בלה..
כאילו אין,
מה את רוצה?! לכי תמצאי לי עכשיו בחורה בגילי שאין לה לפעמים בלאגן בחדר,
ושלפעמים יש לה דברים חשובים אחרים לעשות מאשר לנקות תבית.
גם כן עם כל יום אני אנקה את עדיין תמצאי בי משהו שלא מוצא חן בעינייך.
פעם עוד כיוויתי שתוכלי איך שהו לעזור לי עם הסבתא המעפנה הזאת,
אבל עכשיו את בצד שלה כי היא בנאדם מבוגר ואין מה לעשות...
על ה**** שלי.
לא הכפת לי שהיא בן אדם זקן והכל, אני לא אשמה!
אז למה אני צריכה לסבול?
למה שהנכדים האחרים שלה לא יסבלו אותה.
קיצ אני סתם הוצאתי בפוסט הזה את הכעס שאגרתי.
אז אתם יכולים סתם להתעלם כרגיל.
עריכה:
שיר שאני פשוט מתה עליו!
LINKIN PARK
"From The Inside"
I don’t know who to trust no surprise
(Everyone feels so far away from me)
Heavy thoughts sift through dust and the lies
(Trying not to break but I’m so tired of this deceit)
(Every time I try to make myself get back up on my feet)
(All I ever think about is this)
(All the tiring time between)
(And how trying to put my trust in you just takes so much out of me)
[Chorus]
Take everything from the inside and throw it all away
Cuz I swear for the last time I won’t trust myself with you
Tension is building inside steadily
(Everyone feels so far away from me)
Heavy thoughts forcing their way out of me
(Trying not to break but I’m so tired of this deceit)
(Every time I try to make myself get back up on my feet)
(All I ever think about is this)
(All the tiring time between)
(And how trying to put my trust in you just takes so much out of me)
[Chorus]
Take everything from the inside and throw it all away
Cuz I swear for the last time I won’t trust myself with you
I won’t waste myself on you
You
You
Waste myself on you
You
You
I’ll take everything from the inside and throw it all away
Cuz I swear for the last time I won’t trust myself with you
Everything from the inside and just throw it all away
Cuz I swear for the last time I won’t trust myself with you
You
You
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*~[; -Elika- ;]~*
