~That's What You Get~

כה 2008 כבר כאן אבל עדיין ההרגשה חרא.

אני בעצמי א יודעת מה בדיוק עובר עליי אבל העומס שיש לי עכשיו ממש מלחיץ אותי.

העייפות לא נפסקת ותמיד יש מצב רוח חרא.

אין יותר מה שישמח אותי, כלום....

החברות שלי זה הדבר האחרון שנשאר לי, אבל גם זה יכול להעלם..

כמה שאני לא אנסה להבין את מה שקורה אי שם בטוחי, אני לא מצליחה.

ולכתוב בבלוג על זה שבכלל אני נמצאת במצב הזה, בשבילי זה די קשה.

אני מעדיפה לעזור לאנשים עם הבעיות שלהם מאשר לפתח דיונים על מה שקורה אצלי...

אני מקווה שאחרי כל העומס והמבחנים שיש עכשיו שפשות נפלו עליי כמו אבנים מהשמים, אני ארגיש טוב..

כי אני לא אחת מהאנשים שכל הזמן בדיכאון.

אני רגילה להיות שמחה מהחיים ולהעביר צחוקים על הכל. גם עכשיו אני מנסה אבל זה לא יוצא לי.

אין מה לעשות....

אההה וד"א מי שחשב שאני רומזת קלות על התאבדות אז ממש טעה.

עם כל מה שקורה אני עדיין בן אדם שפויי ואני לא אנסה אפילו פעם אחת בחיי להתעבד. אני יותר מדי אוהבת לחיות.

אבל לא את מה שאני חייה עכשיו.