זה נראה כאילו אני בחיים לא אשכח את הרגעים שהיו לי איתך בימים האחרונים

אבל לקחו לי אותך כ"כ מהר היום, עכשיו אתה כבר על מדים. חייל אמיתי. חייל חתיך שלי..

איך שאתמול ישבנו ופשוט התחלנו שנינו לבכות

ושפתחנו ראש בפעם האחרונה.. ועישנו סיגריה בפעם האחרונה..

לא באמת אחרונה, אבל זאת ההרגשה..

והשיחה שנכנסה אל הלילה וגלשה גם קצת לבוקר, אפילו שנשארו רק שעתיים לישון.

במשך כמה שעות עטפת אותי וניגבת את הדמעות כל פעם מחדש..

"את יודעת, זה מדהים,

למרות שאת מתוקה אפילו לך יש דמעות מלוחות.."

מתוק שלי.. מי ינגב לי את הדמעות עכשיו?

כל כך כאב לי הלב שהלכת, הם פשוט לקחו לי אותך.. בלי לבקש רשות אפילו

כל כך מהר, כל כך עצוב..

ואז ישבת שם באוטובוס ושלחת לי הודעה שרק הגבירה את הדמעות

"אני אוהב אותך ותודה לך שאת איתי..

ולא לא אל תשכחי, גם כשעצוב לך יש לך אותי..."

אח"כ חזרתי לדירה שלך, לבד, בפעם הראשונה לבד.

והנרגילה עוד עמדה איפה שהשארנו אותה, עם הראש האחרון שאפילו היה עוד טוב,

ובמעפרה עוד היו הסיגריות מהלילה.

השפרצתי קצת מהדאורדורנט שהשארת שם, והתמכרתי לריח שלך..

ואחריי שסידרתי הכל כדיי שיהיה לך כייף לחזור לשם, פשוט נשכבתי על המיטה, זאת ששכבת בה לצידי רק לא מזמן,

והדמעות הפתיעו אותי שוב. ומולי עמדה שם התמונה שלנו, אפילו כשעוד היה לך קצת שיער וזקן קטן שהצבא אילץ אותך להוריד..

ואז היה בטלויזיה את הקליפ של השיר שהשמעתי לך..

אם תלך מי יחבק אותי ככה
מי ישמע אותי בסוף היום
מי ינחם וירגיע
רק אתה יודע

ואם תלך למי אחכה בחלון בשמלה של חג
שיגיע, יחבק אותי ככה, כמו שאתה מגיע

כשתלך לשמש אצא, בשדה המוזהב, בוקר וערב,
ירח יאיר את פני שחולמות כל היום רק עליך

וכשתבוא תישא אותי בשתי ידיך, משדה לנהר,
תרחוץ את פני ותגיד לי מילים
כמו שרק אתה יודע

וניסיתי להתקשר אבל הפלאפון שלך כבר היה סגור.

ואין לך מושג כמה אני אשמח לשמוע אותך כל יום,

וכמה אני אשמח לראות אותך בסוף השבוע.

מה שאפשר לכתוב כאן זה כלום לעומת מה שאני מרגישה, ואני יכולה לכתוב עוד לנצח..

אני רק מקווה שיהיה לך טוב, שבאמת תהנה, שתשמור על עצמך ותחזור בשלום, והרבה.

אוהבת אותך, וכבר מתגעגעת.