ריאליזם בפרופורציה.

אז,

ממחר אוכל להגיד שחברה שלי אחרי צבא, ממחר אפשר להפסיק לדבר בראשי תיבות.

ממחר לא אצטרך לקום בחמש בבוקר לסגור אחריה את הדלת, להכין לה קפה עם עין אחת עצומה ושניה מזייפת.

ממחר יופסק מנהגי לשים לה את הכומתה (ואני מקווה שכך כותבים), ממחר אצטרך לעמוד כמו כל אדם מן השורה בתור לבדיקה הבטחונית, ממחר אין תעודת שוטר.

ממחר תצטרכי לחכות שהנהג ינקב לך את הכרטיסיה, ממחר תתלבטי מול הארון מה ללבוש.

ממחר תוכלי לעשות נזם באף, חורים באוזניים, תוכלי לשים את צמיד המתכת שהבאתי לך (אם אפשר לקרוא לזה צמיד), תוכלי לצבוע את שיערך לירוק.

ממחר תגורי אצלי.

מזל טוב חיילת אזרחית שלי