ריאליזם בפרופורציה.

Oz

היות והחופש כמעט ונגמר והגעתי להארה ששנתיים לא באמת למדתי ואני לגמרי מבוזבזת, החלטתי כמה החלטות לשנה:

1) להיות תלמידה וכל הנכלל בזאת.

2) כושר, לצאת מתנוחת הבטטה שהפכה טבעית לאחרונה.

3) להכיר אנשים חדשים.

4) לקרוא יותר, לכתוב יותר, לצלם יותר - לתעד יותר.

5) לחייך יותר, כי חיוך זה תמיד טוב =)

6) לזרום, לא תמיד חייבים לנתח ולשקוע.

7) להתפתח מוזיקלית - אם זה מוזיקה חדשה או להשקיע יותר בנגינה.

8) לעבוד כשאין לחצים מהלימודים וכאלה, כסף לא יזיק, חוץ מזה שאמא תשמח על העצמאות ואני אשמח לתת לה קצת לנוח.

זהו, סתם רציתי להעלות בכתב כדי לא לשכוח.

שיהיה בהצלחה.

בקריאה ראשונה נעתקה נשמתי ואמרתי "לעזאזל היא גנבה לי זכויות יוצרים!"

זה היה לפני שנתיים והיינו באותו מ(ק)צב, צמחנו לאותו המקום מהחושך הקודר של הדור המטומטם הזה. את זה אפשר להגיד במבט לאחור כי גם כשסיימתי להפנים את האות האחרונה באפילוג עוד הייתי באותו המצב, כמו לפני שעתיים כשהתחלתי לקרוא את הספר.

ועכשיו אחרי שנתיים אני שוב מתיישבת על אותה המיטה, רק הפעם באור וקוראת את אותן המילים - שחור על גבי לבן, הפעם אני בצד השני של המיטה.

ואני קוראת ומנסה להבין את עצמי של לפני שנתיים, מה גרם לי להתשקף בין השורות והתיאורים והפיסוק שאיחד את הנשימות;

הפעם, ואני אומנם רק בחצי הספר, אני רואה קווי דמיון חזקים יותר אבל מודעת לאגואיסטיות והאינפנטיליות שבדבר.

זה מדהים איך מדלגים על דקויות קטנות בקריאה ראשונה ובקריאה שניה רואים שזה בעצם העיקר.

כבר שכחתי כמה שלמה ספרים יכולים לגרום לי להרגיש.

ואולי עוד כמה שנים כשיתנגן בי פזמון אחר

אקרא "לזכר הימים ההם" ואגיד

"אלוהים הספר הזה גרוע!"

אחייך ואניח אותו בערימה מאביקה

של מילים שהגיע זמנן לנוח.