ריאליזם בפרופורציה.

אני יושבת אל שולחנך כשמנורת השולחן האדומה שלך מאירה את אורה הצהוב הנגה על המקלדת, מציירת מעגל של אור חזק שלאט לאט נחלש לכייון קצוות השולחן.

מסך המחשב שולח אליי אור לבן חיוור וריקני המשתלב בחינניות באווירה הקפואה שיוצרים ברבורי הטלוויזיה.

כעת אני משתיקה את הפרעות הסביבה והן מקבלות קצב מונוטוני הנחרש ככל שעיניי מתכווצות כמחוות ריכוז.

אני מסוגלת לדמיין אותנו נמצאות בחדר מסודר בעל רהיטי עץ כהים ושטיח מקיר לקיר, את שכובה על ספה בעלת משענת נמוכה, לבושה בשמלת סאטן ולצווארך מחרוזת פנינים לבנות. בידך השמאלית את אוחזת כוס מרטיני ומבטך מכוון אל שעון האורלוגין שעל הקיר. שיערך אסוף בקפידה בתסרוקת חלה וארשת פנייך רצינית ומרוחקת.

אני ישובה אל מול שולחן הכתיבה העתיק, חליפה גברית מכסה את גופי ולידי ערימת דפים מבולגנת. על הדפים כתובים בכתב מסולסל ונשי דברים שרק בחלומותיי אהיה מסוגלת לכתוב. מהפטיפון מתנגנת נעימת ואלס ואני איתה סופרת - אחת שתיים שלוש אחת שתיים שלוש...

לאחר זמן מה שטף הכתיבה גווע ועינייך כבר מאסו בבהייה באורלוגין,  הן שטות בין קירות החדר ומשננות את הפרטים הקטנים שבהסתכלות יומיומית אינך מודע אליהם.

אני מכבה את הסיגריה האחרונה ונושמת נשימה עמוקה, צועדת לכיוונך ואוספת אותך אליי בנשיקה. דעתך כעת מובלת אל הקרקע.

את פיך אני גומעת בשקיקה ובעדינות מאופקת ולא אופיינית אוהבת אותך עד שגופי קורס.

(צריכים תמחשב, ההמשך יבוא :/)

אז,

יש לי ב-29 לחודש (הגיוני שזה יום ראשון?) מגן בהסטוריה, ועוד לא לגמרי סיימתי לקרוא את המיקוד (למרות שכל פעם שהיה כתוב היטלר או שואה זה צלצל מוכר)

וב-3 נדמה לי, יש במת'. (עוד לא השגתי ת'מיקוד)

מצבי די עגום אבל אין לי זין ללמוד, אני חסרת מוטיבציה לחלוטין.

מה שכן, אני כל כך סקסית במדים שאלוהים יעזור לי ;)

יום העצמאות הזה הזכיר לי נורא את הימים הטובים והשחורים. מצאתי את עצמי בשלב מסויים בגינה כשסביבי מלא רוסים שיכורים והרגשתי בבית.

עוד דבר, שקד כנראה עוברת לגור אצלי. אני אוכל לחטט לה בדואר :)

אין לי שום סיום (או התחלה או גוף) מתוחכם, סתם רציתי לשנות פה קצת.

כבר שעות ש

האקורד הזה לא נותן לי מנוח

וכל פעם מחדש

אני נחנקת ומשקיטה עצמי

מאורגזמות של כאב

מוכר ומענג.

       ***

המוזיקה הזאת

חסרת זמן, היא

נעה בהוויה ושואבת

את הרִיק למקשה אחת של

מקום אחד המתפרס

על שטחי הזכרון הבוערים.

       ***

הצליל הזה נשמע כמו

תיבת נגינה המתנגנת מתוך

חלום ישן שכל מאורעותיו נשכחו

והתאדו כפיסות מידע לא רלוונטי

בין חלקיקי האוויר ורק

הצליל נשאר מוכר או פשוט לא

נשמט מתאי המוח

וכל פריטה צורמת יותר מקודמתה

במיתרי הזכרון המעורפל.

     ***

המיטה מוצעת בסדינים חדשים

מרקם בית חולים וריח זר

תחושת ביתיות נעדרת

אולי עם מספיק כדורים הייתי

אבל עכשיו אני צלולה,

צוללת בזכרונות.

      ***

כבר מאוחר ולא רציתי

אבל אני נשלטת ע"י הזמן

שאיבד מאחידותו

אולי אני כבר לא יודעת לישון

בלעדייך

או שסתם שכחתי

מקיומם של השדים.

      ***

וכל חריקה מטיסה לי את הדופק.

[לבן בחלום שחור]

עם טרנינג ירוק מורמת כמו גור חתולים

רק כדי להיאסף אל זרועותייך כי שם הכי מוגן

לבכות את הגעגועים ולחזור למציאות.