[שקד מפגינה אהבה בלי תנאים:
"את נראית כמו דוסית, ביי."]
***
אני רוצה ללכת לחפש עבודה, היות ואני לא בנויה להגשת חיות מתות לאנשים או להכנת פיצות עגולות, ובעצם גם לא לקיפול בגדים. אני גם לא יכולה לעבוד בעבודה שיש בה יותר מדיי אינטרקציה עם אנשים מהסיבה הפשוטה שאני לא סובלת אותם. בטכנולוגיה ומכונות אני לא מבינה והסיכויים שאני אהרוס את הדברים המשוכללים האלה גבוהים מדיי.
כך שבעצם לרגע אפשר לחשוב שאשאר מרוששת לנצח.
האמת שהעבודה האידיאלית מבחינתי זה עבודה בחנות דיסקים או ספרים.
יש כמה בעיות בזה:
הידע שלי בספרים מוגבל לז'אנר הספיציפי והלא ברור שלי, ואם אנשים ישאלו אותי על ספרים נורמלים אני לא אדע כלום. לגבי מוזיקה, אם ילדה בת 11 תבוא ותבקש ממני את הדיסק החדש של בחורה עירומה זו או אחרת אני אגמגם. מה לעשות, הפסקתי לעקוב אחרי ה-MTV בערך בכתה ו'.
אבל בכל מקרה מקבלים בחנויות כאלה רק אחרי צבא. בע.
יש את האופציה של הבייביסיטר, שכחושבים על זה, זה כמעט אפשרי:
אני אבוא, אזרוק את הקטקט מהחלון ואהנה מאוכל, טלוויזיה, מחשב וכו' על חשבון הבית.
כמעט אידיאלי חוץ מהעובדה שההורים חוזרים בשלב מסוים (ואם אברח לפני כן לא אקבל את הכסף.)
ובכל זאת, יש עבודה אחת שכן באה בחשבון:
לפני שנה נדמה לי, הסתובבתי בשנקין ונכנסתי לחנות בשמים העשויים מתמציות טבעיות.
המוכרת הנחמדה הציעה לי ולעורבת (שהיא בעצם הסיבה שהיינו שם) לעמוד בחום ולחלק פלאיירים, באיזה שעות שנוח לנו. בתמורה היא נותנת סכום מכובד. הלוואי שזה עדיין אקטואלי.
***
מעבר לזה, האביב רשמית הגיע.
אם נפרק את המידע הזה למושגים שלי זה אומר:
אביב - עונת מעבר - מצבי רוח מתנדנדים. (האמת שזה אומר גם פסח, פוי.)
אני חווה געגועים לחורף, געגועים לקיץ, סלידה מחורף וסלידה מקיץ וכל זה בשניות ספורות ומתישות במיוחד.
אני נעה בין רגעים קודרים שאני נראית כמו זומבית, בוהה בנקודה רנדומלית המשנה צבעים וצורות (הזיות של עונות מעבר, פוי.) לבין מצבי רוח קייצים שכל מה שאני רוצה זה לקפוץ לאיזו בריכה ולהשתזף.
חוץ מזה התקופה הזאת גם שופעת מיגרנות.
לא נורא, יעבור.
ועכשיו איבדתי ריכוז, אז אני אצפה בתצוגת כובעים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Mental Pornography
