ריאליזם בפרופורציה.

הבטחתי עדכון אז..

בזמן האחרון החיים יפים וממש טוב לי.

אני קמה בבוקר מחייכת וכך גם הולכת לישון וזה בזכותך :)

מעבר לזה אבא חזר מחו"ל והיום ראיתי אותו. וגם את אחים שלי ואמא שלהם.

אספתי את אח שלי מהטניס והוא רץ אליי וחיבק אותי ואמר לי שהוא התגעגע, זה ריגש.

חבל שלי קשה להתגעגע. כלומר אני מתגעגעת אבל לאנשים מאוד ספציפיים וזהו.

[אני לא מצליחה להפסיק לשמוע כנסיית השכל]

ואממ...לא נראה לי שיש עוד חדש. הרבה מבחנים ובלה בלה כרגיל.

שכנעתי את המורה לספרות שילמד אותנו יונה וולך והוא אמר לי לבחור איזה שיר ואז הוא שאל אם אני רוצה את "תפילין" כמעט נחנקתי כשהוא אמר שנראה לו שזה הסגנון שלי.

או שהוא דיבר אתי על האירוטיקה. אלוהים אדירים איך אני תמיד מגיעה למצבים מביכים עם מורים.

כל פעם יש לי פוסטים מושלמים בראש וכשיש לי מחשב אני שוכחת.

באמת כדאי להתחיל לכתוב.

ואפרופו מחשב אז צטרפו אליי לקריאות "מחשב מחשב ציוויליזציה!"

והנה עוד דבר חיובי:

עוד מעט יום שישי. יום שישי זה טוב.

שלכם עם הרבה קוצ'י מוצ'י,

בלהה.

המוות נוטף סקסאפיל, באמת.

אם תחשבו על זה לצלילי "ערב ב' כסלו" או "Grace" אולי תרדו לסוף דעתי (או לי)

למוות יש ציצים יפים.

הזכר אוהב את המוות

הוא מרגש אותי מינית

כבר ממילא מת בפנים

הזכר רוצה למות

כמה אירוני.

תעשו שיהיה יום שישי.