ריאליזם בפרופורציה.

מוזר

איך בלילה

התגעגעתי

אליך

בשעה ש

מעולם לא

הייתי אתך – אבל

האהבה מדייקת

לקרוא לך

בהרף ש

נעצמות עיני

- מוכת חום –

אני נעורה ו

שנתי החסרה

גדושה

(אמילי דיקנסון)

עצי שקד בצל האורן
ריחות שבעה מינים ברוח
שיחי הרדוף שקמה ורותם
מילים קסומות כל כך
מילים שלא אשכח

עצי שקד בלובן של פריחה
וכביש חצוב בהר
מוביל אל הזריחה
עצי שקד בדרך אל עירי
שמסתתרת לה בהר

 שמש עולה בצבעי הדבש
כמה צלולה שירתו של מחר חדש
רוח סורק מחלפות ברושים
ילד צוחק כי נולד לשיר.

עצי שקד בצל האורן
ובושם רקפות ברוח
משב צונן של טרם בוקר
ועצב ההרים
והד כל השירים

עצי שקד בלובן אגדה
עירי בתוך ההר
לי ממתיקה סודה
עצי שקד לך הינומת כלה
וכל שירי הם שלך

(שמש עולה – יהורם גאון, נו מה לעשות)

את זורמת-

ולא כמו ש

מתכוונים כש

אומרים; את

נוטפת כ

טיפה שקופה

לחה אשר

נוזלת ב

אמבטיה

מכתף עד

כף הרגל

מטהרת,

מתלטפת

ברכות, כמו

צירוף מילים

נכון ש

מתגלגל מ

הסרעפת

בנשימה

אחת; את

נוגעת לא

נוגעת ב

תחושה אני

סומרת ו

נושפת ו

צורחת את

גורמת לי

לעוף.