ריאליזם בפרופורציה.

החופש הזה עבר לי מהר מדיי.

נקודה לחיוב זה הספונטניות והחום האנושי האדיר שהיה סביבי.

יש לי כל כך הרבה דוגמאות של רגעים קטנים כאלה שעושים הרבה (אז הנה אני אפילו אכתוב כמה):

* פתח תקווה, את חושבת שאני לא רואה אותך ומרוכזת בעצמי, את באמת חושבת שזה לגיטימי אבל מחבקת אותי במבט וגורמת לי לרחף.

* אנחנו על המיטה, אני בדיוק מתנמנמת לי כשהן באות להגיד שלום, היא נשכבת על המיטה ואומרת לי "בואי תני לי אהבה" ו- "איפה הימים שהיינו ישנות כפיות?" שמתי עלייך את הראש וליטפת אותי.

* יצאנו כולנו לעשן, אתן תכננתן לצאת לבלות ובספונטניות אנחנו הצטרפנו. יפו העתיקה בלילה יפהפיה.

* בדרך חזרה כששכבתי עלייך וחשבת שאני לא אחזיר, זה היה חמוד.

* בהכנות לירושלים, אני כמובן הייית בלחץ אטומי והוצאתי עליכן את העצבים ואז בטלפון אמרת לי "תחשבי על זה, גם אם נאחר זה עדיין שלושתינו ביחד. וזה תמיד כיף" אוי, כמה שזה נכון.

* בירושלים [נקודה].

* בדרך חזרה, כולכן נרדמתן ואני הסתכלתי מהחלון לוגמת אנרגיות של בוקר. שמת עליי את הראש והתכרבלת. אחר כך היא קמה, הסתובבה אלינו ואמרה "פתאום בא לי לחיות" ואנחנו ענינו ביחד "כן, גם לי"

* במשך כל הערב הזה הם התנהגו כל כך בסדר אתי, אני כל כך מעריכה ומודה להם על זה.

* אתמול במונית, הנחת עליי את הראש ובכית. זה גרם לי להרגיש אנושית.

וכך אני יכולה עוד להמשיך, אז נעצור פה.

נקודה לשלילה זה יותר מדיי כימיקלים לחופש אחד, צריך להפסיק לקחת כדורים סתם.

ועוד שתי נקודות כי בא לי:

התחדשתי בשתי טבעות יפות ושיער סגול.

כן, חזרתי לסגול.

(זה מצחיק, אבל זה נראה עליי יותר טבעי מהצבע הטבעי שלי)

נקודה נוספת כי אני חייבת להתלונן:

אני נכנסת עכשיו לתקופה פיכסית.

יש לי החודש בגרות, יש לי בשבועיים הקרובים מתכונת ואני אפילו לא יודעת בדיוק מתי, יש לי עוד גל מבחנים + שני מבחנים להשלים כי הייתי חולה ו..ו..בכלל, איכס בצפר.

וכרגיל אני מגלה על נוכחים שקטים, נו אם כבר אתם קוראים פה לפחות תודיעו.

נימוס מינימלי.