ריאליזם בפרופורציה.

עברו עליי יומיים עמוסים ומרגשים.

אולי אפרט יותר לעומק בהזדמנות אחרת.

אבל על דבר אחד אני חייבת להצהיר בגאווה:

סגרתי מעגל.

נסעתי אתמול לפתח תקווה עם יערית שחזקה אותי כל כך.

עמדתי בכניסה של בית החולים והצצתי פנימה דרך הדלת עצמה וגם דרך הגדרות.

זו חוויה שעדיין לא הספקתי לגמרי לקלוט ולהפנים ולעבד בתוכי כדי באמת להעביר אותה במילים

אבל

זה היה מדהים. זה נתן לי אנרגיות חיוביות והרגשתי כל כך שלמה עם עצמי.

אני ממש שמחה שעשיתי את זה, אני רוצה ללכת לשם שוב כדי להסתכל דרך הצד האחורי למחלקה עצמה.

פתאום כשאומרים לי "פתח תקווה" זה לא - פתח תקווה, אלא פתח תקווה.

אני באמת מרגישה הרבה יותר שלווה, משהו בי באמת נהיה יותר קליל.

I did it =)

3>