ריאליזם בפרופורציה.

27.10.06

"את יודעת, את מעבירה לי אנרגיות", אמרתי לך והמשכתי לבהות בתקרה ולהתכרבל עמוק יותר פנימה.

את שתקת וכשהסתכלתי עלייך ראיתי שאת ישנה.

נורא התחשק לי לקום בשקט ולצלם אותך במצלמת האינטרנט המטושטשת שלי, בבוקר אני אתלהב ואגיד לך שאת נורא שלווה כשאת ישנה, את תעקמי פרצוף ותדרשי ממני למחוק את התמונה. אחרי שנתיים אני אחייך לעצמי חצי חיוך שומר סוד ואעביר לזכרון הבא.

הסתובבתי לצד השני והתחפרתי עמוק עמוק בפוך, היתה לך צמרמורת - התת מודע שלך מאשר את מה שאמרתי.

היית עייפה בגלל הפחדים שלי, הריצו אותך חצי עיר. על עקבים אני רצה יותר טוב.

טעמתי את הטעם של פעם והוצאתי עשן שהסתלסל לכיוונך, מזג האויר היה בדיוק אותו הדבר.

קור שנכנס לכל התאים ומלטף ברכות, עם ריח של חורף וחושך.

("בילי את רוח רפאים! את זוהרת בחושך!")

אומנם זה לא רחובות ת"א והעיניים שלי עטופות בלבן.

אבל היה טוב וטוב שהיה.

וכעת יפתי,

בפעם האחרונה השניה.