ריאליזם בפרופורציה.

היום באוטובוס בדרך הביתה ישבתי אתם, נמרחתי לי על שני מושבים כדי לפצות את עצמי על זה שאני נגד כיוון הנסיעה.

מישהי החזיקה בעמוד שמחובר לכסא שלי, הנחתי שהיא רוצה לשבת אבל התעלמתי במשך כמה דקות, זה מוזר כי סוציומטיות של אוטובוס תמיד מחרפנת אותי. אני מסוגלת לרצוח על זה שמישהו לא מפנה את הכסא לאדם מבוגר ממנו. אחר כך כשהתאפסתי, זזתי פנימה ונתתי לה לשבת, בחורה צעירה תחילת שנות העשרים.

דיברנו על איזה משהו, לא זוכרת מה. שניות ספורות אחרי שהיא התיישבה היא כבר היתה חלק מהשיח (#1), הערצתי אותה על זה, הרבה פעמים אני נמצאת ליד שיחות שמעניינות אותי או שסתם בא לי להגיד כמה מילים, אבל זה אף פעם לא נראה לי מתאים. הוא מסתכל עליי ועושה לי מבטים, למה נראה לו שכל בחורה שאני מתקשרת אתה זה אומר שאני רוצה לזיין אותה? נו ב'מת. שאלתי אותה איזה מזל היא, השאלה הזאת נעה בין הדבר הראשון שאני אומרת לבנאדם לבין הדבר השני. שור של מאי (#2). באותה נשימה היא אמרה "את בטח מזל רוח, או דגים" את עניין הרוח לקחתי כמחמאה, רוח זה הכי אינטיליגנטים. את פשר הדגים לא ממש הבנתי. "עקרב", חייכתי. היא חייכה כי היא הבינה וישר אמרה שזה שילוב טוב, ישר אמרה שזה מול. (#3) אחר כך המשכנו לדבר, מהרגע שהיא התיישבה היינו על אותו גל, זה כאילו שהיא קראה לי את המחשבות. היא שאלה אותי איזה מגמה אני, "פסיכו סוציו", היא אמרה שמתאים לי (#4). כולם אומרים. אמרתי לה שיש בי רצון יומרני לשבור הרבה דברים מפגרים בפסיכיאטריה, אבל שעצם המחשבה על כך נראה לי מופלץ. "כל השינויים קורים בגלל אנשים פשוטים, רגילים. אל תוותרי תאמיני." אצל כל בנאדם אחר הייתי אומרת שזה נורא נאיבי. משהו באיך שהיא אמרה את זה גורם לי להאמין (#5). היא רוצה להיות וטרינרית, אבל היא לא צמחונית. הסכמנו שיש הגיון באכילת בשר ואהבת חיות, לא יודעת איך הגעתי לזה. הוא לא הפסיק עם המבטים, החזרתי לו מבטים של "תרגיע". בסוף הגענו לתחנה שלי, מוקדם מדיי ממה שקיוויתי. היא אמרה את המשפט הכי מושלם שיכל להאמר בסיטואציה הזאת: "אז נפגש באוטובוס" (#6) (אולי זה לא ציטוט מדויק, אבל זו הפואנטה). "אם ירצה הגורל"

אפילו לא שאלתי לשמה.

משהו אומר לי שבאמת נפגש, זה כבר קרה לי בעבר מקרים כאלה.

בינתיים זה נתן לי המון מוטיבציה, קשה ממש להסביר אבל היה שם משהו מיוחד. לפחות מבחינתי.

פתאום הקו הזה קצת יותר סימפטי.