ריאליזם בפרופורציה.

גרדתי את עצמי מהמיטה למרות שלא ממש ישנתי, אמא בהתה בתוכנית אירוח של נקבות מהסוג שמפרגנים בלקקנות ומדברים על בישול וקולקציות חדשות.

אני תמיד מופתעת שהיא באמת רואה את החרא הזה.

הלכתי לשים לי קורנפלקס, העפתי חצי ממנו על השולחן והרצפה כי עוד הייתי אפופת בהייה בתקרה, או אולי נמנום.

התיישבתי לידה והיא אמרה לי לצייר שני דובדבנים ושאחרי הפרסומות איזה שמוק (איך מכניסים גבר לתוכניות כאלה? זה לא הורס להן הכל?) יסביר מה זה אומר (גחכתי לעצמי ואמרתי שהם מנסים בכוח שכולן יהיו לסבות).

ציירתי שני דובדבנים גדולים, מהם יוצאים שנים גבעולים דקיקים המתחברים בקצה, שממנו יוצא עלה. (אני לא יודעת אם באמת יש לדובדבנים עלים, אני ממש לא מבינה בפירות וירקות, אבל מבחינתי לכל פרי יש עלים כי ככה למדו בגן)

מסתבר שזה מסביר על תשוקות ורומנטיקה, בדיוק מה שאני רוצה לגלות כשאמא שלי לידי.

הוא הסביר את זה גרוע ולא מובן והצלם האדיוט במקום לצלם את הציורים כדי שנבין צילם את הבנות המובכות באולפן.

מה שהבנתי זה שהדובדבנים שלי נוטים לצורה של לב והם גדולים כך שהרומנטיקה יותר חשובה לי, ושהם מעוכים קצת אז זה אומר שאני שמרנית בסקס.

הם קלעו בול רק בסדר הפוך, פחחח גם כן הם, תמיד בציורים האחרים אני יוצאת אצלם יצירתית וסגורה. עאלק סגורה.

יורד עכשיו גשם בחוץ ובא לי להתחפר בשמיכה ולהעלם, עוד מעט יש תוכנית על הפרעות אכילה, באמצע התוכנית אמא תבכה ותגיד כמה שהבחורות האלה מסכנות ואיך זה קרה בבית שלה והיא לא ראתה ואיך עשיתי את זה לעצמי, כשהתכונית תגמר היא תבקש נשיקה ואני אלך לחדר במבט מזלזל, אתן לה להרקב בעצמה על זה שהיא אומרת שאני מסכנה ומאשימה אותי בזה. כשאני אחזור לסלון היא תגיד שעדיין יש לי הפרעות אכילה ושאני נראית כמו שלד, ושבאמת בא לה להקיא כשהיא רואה אותי הולכת, אחר כך היא תגיד שאם אני לא אתחיל לאכול לא יראו אותי ואז באותה נשימה תשאל מה אני רוצה לאכול, אני אסתכל עליה בשנאה על המלכודת שהיא עשתה לי ובלית ברירה אסכים לאכול, למרות שכבר אכלתי ארוחת ערב, אחר כך אני באמת ארצה להקיא ואשתכנע שאני באמת בולמית.

אז למה בעצם אני רוצה לראות את זה?