ME. ALONE. AGAINST THE WORLD.

כל כך.

וכבר נמאס לי מהכל.

התאכזבתי היום ממשהו.

ובכללי לא היה היום שלי..

בעיקר בגלל העייפות.

-

מכירים את זה שיש אזשהו בנאדם מסוים,

שמתחיל איתכם יותר מדי ואתם ממש לא רוצים בחברתו?!

אני מכירה את זה,

יותר מדי טוב.

אני אומרת לכם

כל בן, בשנייה שהוא מתחיל להבין משהו, או אולי אפילו בבר מצווה,

חייבים להעביר אותו קורס בלהתחיל עם בנות!

אחרת זה פשוט סכנה לציבור.

אם אתה בן, ואתה מתקרב אל מישהי (שמכירה אותך..)

והיא עושה לך פרצוף-

אתה חייב להבין את הרמז!

בעיקר אם זה קורה 3 פעמים ביום!

-

חלמתי חלום מוזרר!!

על מישהו.

בן.

שלא ראיתי.. מתחילת החופש.. ממש אי שם ביוני..

ולא חשבתי עליו.. בקושי.. מאז..

חלמתי שהוא עובר לבצפר שלי, לכיתה שלי, ואני הכי מאושרת בעולם.

כי אני אוכל לראות אותו כל יום!..

למרות ש.. הוא היה ממש קר אליי (בחלום)

שאם זה היה קורה במציאות- הייתי מתעצבנת עליו ושונאת אותו..

חח כי אני כזאת..

טוב זהו דיי מספיק בנים להיום!

-

נמאס לי מאנשים שדופקים ברז.

נמאס לי שלא מודיעים לי שום דבר.

נמאס לי להרגיש קרצייה..!

נמאס לי שגומרים לי תמים החמים.. =//

נמאס לי מהעייפות הזאת ומהשקים מתחת לעיניים..

נמאס לי מהציפייה הזאת לימים שיבואו..

נמאס לי מתרגילים באלגברה!! יש גבול לכוח הסבל שלי..!!!! ועוד משוואות כאלה פשוטות ו=כ=ו=ל=ן אותו הדבר! די כבר לא נמאס!? למה לעשות 232554767963?! 1 מספיק..

ואפרופו נמאס נמאס לי מחסרי חיים שמעריצים את הסרט "היי סקול מיוזיקל". זה כל כך ילדותי וטחון ומטומטם..

תתבגרו!!

אתם בכיתה ט', למען השם!

P=

good day.

(איך הוא נגמר כלכך מהר!?)

I

love

HANUKKAH

רק תבוא כבר..

אין מבחנים..

אין בצפר..

אין שליש 1.

יותר בחיים..

אולי זה בעצם קצת עצוב.? שהזמן עובר כלכך מהר?..

הוא פשוט טס!

ועוד כמה שנים נתגעגע..

=[

אני משתדלת לחיות כל רגע בתקופה הזאת..

כל כך יפה.

למרות הלחץ.

נחמד לי בבצפר (בהפסקות.. אהמ..)

נחמד לי אחרי הצהריים.

נחמד לי בערב.

נחמד לי כל הזמן..!

אפילו כשאני בוכה נחמד לי.

אז אני רואה כמה אוהבים אותי

(נראה לי.. או שהם סתם צבועים..)

(לא הם לא)

אני פשוט יודעת שאני אתגעגע.

ועכשיו זה מעציב אותי.

אבל כשאני אזכר בכל השיעורים

אני אאמין שאולי געגוע זה עדיף.

אבל עכשיו, ברגע זה, בשנייה הזאת..

נחמד לי.

אנשים מחייכים אליי במסדרון.

כמעט כל פעם שאני פוזלת לכוון הטלפון אני מגלה שם אסאמאס חדש

או שיחה שלא נענתה..

וזה נחמד, לא?

ויש לי למה לצפות..

לעוד יומיים

לעוד שבוע

לחנוכה

לחופש הגדול

ולמרות שהציונים שלי יורדים

(אני מתחילה לשפר אותם בחזרה, ד"א)

ולמרות שאני כבר לא מאוהבת חזק באף אחד..

וכביכול אין לי למה ללכת לבצפר..

אני מאושרת =]

ויש לי למה ללכת!

לחברים, לצחוקים, לדברים המוזרים שקורים בשכבה

ההזויה שלנו.. כל יום קורה משהו הזוי.

אני מתה על זה!

סתם בשביל להסתובב במסדרון ואז לראות איזשהו

מכר טיפה יותר קרוב,

לחייך, למלמל "הי", לפעמים גם "מה קורה?"

ולהמשיך ללכת..

בשביל הימים הגשומים שבהם הבצפר הופך

לסוג של נחל איתן,

כולל מפלים.

בגלל שהוא על גבעה.

כשחושבים על זה, אפשר לפתוח שם עסק לקייאקים!

בקיצור

כמה שרע,

טוב.