אני גאון.
כנראה שאני כן מכירה את עצמי טוב.
טוב מאוד.
פוסט קודם- כל מילה- בסלע.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היה היום יום שישי אחר הצהריים נחמד כזה, אביבי,
שישי אחר הצהריים שהולכים בו לבקר את סבתא, אבל סבתא לא פה.
שישי אחר הצהריים שמשחקים בו כדורסל עם הילדים בקיבוץ, אבל אנחנו לא בקיבוץ.
שישי אחר הצהריים שיושבים בסבבה עם חברים טובים שאוהבים בפארק ועושים שום דבר, אבל אין לי כאלה.
שישי אחר הצהריים שיוצאים בו לטייל, ואת זה דווקא יצא לי לעשות, וזה היה נוראא נחמד, 40 דקות- רק אני, העולם, והאמפי. שומעת שירים של שקיעה. הכביש אולי סואן קצת, אבל האנשים היחידים ברחוב הם דוסים שממהרים הביתה לפני שתבוא שבת, או אנשים שכבר בגיל הזהב ויצאו להם לטייל קצת. אני אוהבת זקנים. הם חכמים.
נורא נהנתי.
יציאה היום- ממש ממש לא באה בחשבון. אני רוצה לנוח קצת, אחרי השבוע שהיה, ולפני השבוע שיהיה.
שבוע הבא הולך להיות מאווד מעניין, זאת מין תחושה פנימית כזאת שיש לי כבר המון זמן. הוא הולך להביא איתו ימים מיוחדים והפתעות.
אולי, מה שאני מייחלת לו הרבה זמן ייתגשם.
וגם אם לא- חוויות, כמו בפסח שעבר, שאולי ישנו אותי, כמו אלה של פסח שעבר..
וכבר קשה לי לחכות, באמת שקשה לי.
כל כך קשה לי..
מצד שני- קשה לי להאמין שזה כל כך קרוב.
רק עכשיו האסימון נפל.
זה כל כך קרוב.
P.S.
אני פתטית.
כל כך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
וניל מקופלת