ME. ALONE. AGAINST THE WORLD.

התחברתי, והתחלתי לכתוב, ואני אפילו לא יודעת על מה אני עומדת לכתוב.

בעצם אני כבר לא יודעת כלום.

אני כבר לא יודעת את מי אני אוהבת, את מה אני אוהבת.

מי אוהב אותי.

אני כבר לא יודעת מי החברים שלי, או אם יש לי כאלה בכלל..

אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה, אני לא יודעת מה אני רוצה.

אני כבר לא יודעת מה יהיה מחר, לא יודעת מה יהיה בעוד יומיים..

זאת הרגשה מציקה ומעצבנת..

אני רוצה שהכל יהיה ברור ופשוט,

אבל זה לא..

והכל רק הולך ומסתבך..

אני רוצה שמישהו יציל אותי.

בעצם לא, אני יודעת מה שאני רוצה.

אני רוצה שהיום הזה יגיע כבר.

כל כך רוצה חזק..

אוף.. רק מישהו לדבר איתו על הכל.

אני לא יכולה לספר לו על הבלאגן שהוא גורם לי.

ומי נשאר לי?.

אף אחד.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

היא אמרה לי תראה
החיים די קלים
נשכור לנו חדר בדרום תל אביב
ונחיה כמו גדולים
ונחיה מדקה לדקה
נמצא עבודה זמנית לא רצינית
וגם נחתום בלשכה
אולי גם תמצא איזה נושא לכתיבה
לא משהו עמוק משהו מתוק
סיפור אהבה
עם המון מטאפורות
עם המון דימויים
הגיבור יהיה שיכור
כמו שאתה בחיים.

יש כאב יפה שעובר מהר
כשאני רוצה לא להיזכר
איך אני עמדתי שם
איך אני אמרתי לה
ככה את יפה
זה מה שאת צריכה
זה מה שאני רוצה
וככה זה יהיה.

זה קרה בסתיו של השנה שעברה
הוא יורד כמו מכה אפורה על העיר
אני זוכר שהיא אמרה
אני זוכר איך

 הכל התפורר
אולי את זוכרת
מה את אומרת
מה את אומרת עכשיו
אולי גם אמצא איזה נושא לכתיבה
לא משהו חשוב משהו עצוב
סיפור אהבה
בלי מטאפורות ובלי דימויים
הגיבור יהיה שיכור
כמו שאני בחיים

יש כאב יפה שעובר מהר
כשאני רוצה לא להיזכר
איך אני עמדתי שם
איך אני אמרתי לה
ככה את יפה
זה מה שאת צריכה
זה מה שאני רוצה
וככה זה יהיה.

[מכה אפורה/ מוניקה סקס]