אנשים מאכזבים,
אנשים מפתיעים לטובה.
הכל סבבה, אחרי הכל.. בכללי.
ועוד שבועיים הבלאגן הזה נגמר.
"הנה הם באים.. ימים של שקט..."
כיף. כיף לגמור עם זה.
היה טוב.
סופים, זה דבר משונה.
מצד אחד, אתה שמח, שזה היה, שהיה כיף, שזה קרה ושדף חדש נפתח.
מצד שני- אתה עצוב, שזה היה, שהיה כיף, ומעכשיו- לא יהיה יותר.
אף פעם. אף פעם לא יהיה יותר.
וסוף השנה מגיע בצעדי ענק..
וביי ביי חטיבה.
שנה שעברה חיכיתי לרגע הזה בקוצר רוח.
השנה, אני פשוט לא יכולה להיפרד.
פשוט לא.
אני רוצה להישאר בכיתה ט' לנצח!!
האנשים, השכבה שלי כל כך מדהימה.
גיליתי אותה רק השנה, אחרי שנתיים שהייתי איתם באותו מסדרון או אותן הקבצות 4-7 שעות ביום.
וכבר נפרדים.. 
ועם חצי מהאנשים, אלה שאני הכי אוהבת, אני לא אהיה באותו בית ספר.
למה?
כי ככה.
יואו באתי בסבבה לכתוב תפוסט ועכשיו אני מבואסת..
לא נורא.
הכל לטובה! 
לפחות יש זכרונות.
וכמה שאני עצובה, אני מאושרת!
בגלל אותן סיבות שכתבתי למעלה.
וזה כמעט הפך לפוסט פרידה מהחטיבה.
אבל לא, יש עוד כמה חודשים [לא מספיק, לצערי].
ואחר כך- אנשים חדשים! אנשים חדשים לאהוב!
אני לא אותה אחת שהייתי בתחילת החטיבה...
אני לא דומה אליה בכלום [אולי בצבע שיער?..]
ובכל מקרה, אני יודעת שאני אשמור על קשר עם אנשים מסוימים.
עם אלה שהכי חשובים לי.
אז זהו.
זה מספיק.
ויהיה טוב!!!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
וואי אני חולה.
באסה
באסה
באסה
באסה
באסה
באסה
באסה
בהסא
בהאבס
בבסאאהב
אהבאס
אבבהא
בהבארס
סבהרב
בהראב
עהגדכגדטעהבס
have a good life.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
וניל מקופלת