| 6/2007
 מקס הזועם חוזר מן הכפור.
ארבע בבוקר, נתב"ג, חמסין בלתי נסבל בעליל. מישהו זרק הרבה כסף על הטרמינל החדש, שנראה כמו סטלין פוגש את בלייד ראנר ב"ברזיל" של טרי גיליאם, שכולל שורה ארוכה של דלפקי בידוק דרכונים. מישהו חשב גם שכדאי לחסוך קצת כסף ולאייש רק שליש מהם, והתור לבידוק משתרע הרחק לתוך המסדרון המפלצתי שמוביל מהמטוסים אל הבידוק.
האנשים עצבניים, רבים על המקום שלהם בתור וצועקים על הבודקות. ברוכים הבאים למזרח התיכון המזויין.
רק כמה שעות לפני כן, מקס הזועם נהנה ממה שצפון אירופאים מכנים "קיץ", ואנחנו היינו מכנים "חורף נוח". מזג אויר סבבה, ירוק בעיניים, אנשים שקטים ומנומסים. אידיליה.
"אני לא יכול יותר עם האידיליה המזויינת הזאת", אמר מקס הזועם, "שקט מדי, אין אקשן, אנשים תרבותיים מדי. הם בטוח חושבים כל מני חרא ולא פותחים את הפה מרוב שהם פאקן תקינים פוליטית. אנטישמים מזויינים".
"הם פשוט לא כמונו", הסכים הפרטנר של מקס הזועם לסביאת אלכוהול, עישון בשרשרת ושיחות אינטלקטואליות אל תוך הלילה (לילה צפון אירופאי, מהסוג שלא מחשיך), "הם לא מכורים למתח, לא נושמים פוליטיקה, לא הולכים מכות על מקום חניה, לא דוחפים בתור, לא מנופפים בידיים כשהם מדברים, לא נכנסים בך כשאתה מעצבן אותם. הכל אצלם 'אני לא מסכים עם הדיעה שלך', 'אני מבין למה אתה אומר את זה' וכל מני חרא מהסוג הזה. לך תבין את האנשים האלה".
"אתה יודע?", הוא המשיך, "הדרוזים מחלקים את העולם לשבע איזורים. המזרח התיכון נקרא 'ארצות הזעם', לא מפתיע, פאקן מלחמת שבטים מזורגגת אחת גדולה".
"איך הם קוראים לאירופה?", שאל מקס הזועם.
"הם לא סופרים את אירופה, הם מחשיבים אותם בתור ברברים".
"הם באמת ברברים", אמר מקס הזועם, מזג לעצמו עוד מנה של מרטיני של מישהו אחר בלי לשאול, כמקובל במקומותינו, הדליק סיגריה, ונכנס לפוזה הרצאתית.
"כולה לפני איזה מאתיים שנה הם למדו לרחוץ ידיים ולאכול עם מזלג. הם שטפו את אירופה בדם במלחמות דת במאה השבע עשרה, מלחמות פוליטיקה בשמונה עשרה, מלחמות לאום בעשרים ואז, כאילו שזה לא מספיק, מלחמות גזע. ועכשיו הם מטיפים לנו, החארות, איך צריך לחיות. כל הסכסוך שלנו עם הפלסטינים גבה פחות קורבנות מקרב ממוצע אחד במלחמת העולם השניה".
"אשכרה, מגיע לבני זונות קצת שקט אחרי מה שהם עברו".
"וואלה מגיע, ובתכ'לס, אם הגרמנים והצרפתים יכולים לחיות בשקט אחרי מה שהם עשו אחד לשני, כל אחד יכול".
"חבל שאתה לא יכול לבוא לבקר אותי בביירות, יא יהודי מלוכלך, אתה היית מת על העיר הזאת".
"וואלה, גם אני חושב. וחבל שאתה לא יכול לקפוץ לירושלים יא מזיין גמלים"...
"סליחה, האם אפשר להשתמש במצית שלך?" שאל איזה אירופאי.
"מה? בטח, למה אתה שואל, הוא כאן מול העיניים שלך".
"לא הייתי חולם להשתמש בו בלי רשות", אמר האירופאי.
"סססאמק, אתה ראית דבר כזה בביירות אי פעם".
"אין סיכוי, לך תבין את התרבות של האנשים האלה".
"הם פשוט לא כמונו בנאדם, פשוט לא כמונו".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
