האוכל אצלנו בבסיס מיוצר ע"י טבח ותיק וצוות מטבח מחברת קייטרינג רבת שנים. לזכותם ייאמר שהשירות והאוכל רק משתפרים עם השנים (שנים, כן? לא חודשים)- נגיד כשהגעתי לבסיס אי שם לפני שנתיים וקצת רוב השבוע היה עוף, כנראה אז הטבח התמקצע על הכנת העוף שלו ואנחנו שילמנו את המחיר. אולי למעט יום אחד בשבוע- כל יום היה עוף בצהרים. כתוצאה ישירה ולאחר כמה שבועות ארוכים כאלה- פיתחתי סלידה מותנית מעוף. אני לא מסוגל להכניס עוף לפה (אלא אם כן אני רעב ברמות של אי הבחנה). קורה.

לאט לאט הוכנסו שינויים בתפריט, הגיע סיני מוקפץ, שווארמה (לא מה שאתם חושבים אבל עדיין), מה שמתיימר להיות גולאש (או כפי שאנחנו קוראים לזה- צלי גולש), שניצל עשוי טוב ועוד "יצירות מופת" קולינאריות.

אני בהחלט יכול להגיד שהאוכל אצלנו אכיל הרבה יותר מבסיסים אחרים בסביבה.

תפריט ארוחת הצהרים הנשלח במייל. מצ'וכללים אצלינו, אה?

א-ב-ל, עדיין, באופן דיי יחסי, הוא בלתי ניתן לעיכול בעליל בהשוואה לאוכל ברמת בית או מסעדה. שיהיה ברור.

אתמול שמתי לב שהמצב החמיר. היה לארוחת הצהרים חתיכת בשר קשה ועגולה שנראתה בפועל כמו האבטיפוס הקדום והאפור של ההמבורגר בן זמנינו, בתוספת קצת ממרח אבוקקו-ביצים עם גושים לא מזוהים בשביל להחליק אותו בגרון.

לא מחזה שמפתח לך את התאבון במיוחד...

והנה, כשאנחנו יושבים סביב לשולחן, מנסים למצוא אסטרטגיה חדישה לתקוף את מה שמת לנו בצלחת – אנחנו קולטים את הטבח בעצמו, נכנס עם סנדויץ' מוכן מבחוץ!