אמא שלי עובדת סוציאלית,והציאו לה לעבוד עם נוער שיש לו בעיות אכילה.בלומיה,אנורקסיה.

ועכשיו סיפור שקראתי,

לא חייבים לקרוא.

זה על אנורקסיה.

מישהי שכתבה את זה..אתם תבינו לבד.

:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::

את השם שלי אני מעדיפה לא להגיד אבל אני בת 15 ואני עולה לכיתה י'..

הכל התחיל מזה שידיד שלי ניסה להתאבד.. בגללי..

בגלל האהבה שהייתה בינינו..

האהבה הייתה כל כך חזקה ובלתי ניתנת למימוש..

הייתי כל כך שבורה.. ונכנסתי לדכאון..

לא מספיק שהייתי כל כך הרבה זמן על אלכוהול בלתי מבוקר,

חתכים מטורפים והסנפות בלתי נפסקות  גם עברתי הטרדה מינית..

אני מעדיפה לחשוב שלא.. כיוון שהדבר היחידי שזכור לי הוא חור שחור..

אני מסתכלת אחורה בזמן ורואה רק חור שחור עצום בזיכרון.. חור כואב..

 חור שמהבהב לי כל פעם שאני מתקרבת למקום הזה לבנאדם הזה..

 חור מכאיב.. אבל אני משתכנעת.. זה כלום.. רק עוד שריטה שיש לי במוח..

ניסיתי להתאבד.. כמה פעמים...עד שלבסוף לא יכולתי יותר..

 לא נתנו לי.. כל פעם עצרו אותי איכשהו.. זה היה נוראי.. החלטתי..

הדרך היחידה הלא כואבת והמוסתרת עכשיו היא אנה..כן..

נכנסתי למחלה הזו רק כי זה היה הדבר היחידי שעוד לא ניסיתי..

אחר כך זה כבר הפך להיות עניין של מצוד..

פשוט צייד מטורף.. אחרי הרזון הזה.. אחרי הצלעות היפות..

 שיבלטו כמה שיותר קדימה.. לצלם את עצמי מרזה ומרזה.. לא לאכול..

להרגיש את הרעב הזה את הריקנות.. להיות גאה.. שהכנסתי רק מאה לגוף..

או שאם הכנסתי יותר אז ששלשלתי את הנשמה שלי..

הידרדרתי.. חתכתי כל כך הרבה.. היד מלאה חתכים כואבים צורמים.. ולא מרפים..

כואב לי כל הגוף.. התמוטתי לפני יומיים.. נפלתי וכמעט ו..

אז החלטתי עכשיו רק על חומרים משלשלים.. אז אני אוכלת כמעט כרגיל ואני חיה רק על משלשלים.. אבל לא יכולה יותר..

לא יכולה לראות אותה כל כך עצובה כועסת עלי.. בתוך הראש שלי.. היא מאוכזבת ממני...

כל פעם שמשהו נכנס לפה אנה שם כדי להטיף.. אני לא יכולה יותר לשמוע את הקול שלה בתוכי..

זה הורג אותי..

החודש הזה קיבלתי מחזור.. אחרי המון זמן שלא קיבלתי..

 הייתי מאושרת מצד אחד..

 אבל הפרצוף של אנה מוטבע בתוך הראש הפרצוף הזה של האכזבה הכה גדולה ממני.. בכיתי .. כל כך הרבה..

אבל החלטתי.. לי כבר לא אכפת מהחיים שלי.. לא איכפת לי כבר.. רק רציתי להיות רזה להיות שלד.. בקשה גדולה מידי?

החלטתי אנה הרגה לי את הנפש.. אנה הרגה אותי.. ואני אהרוג אותה חזרה..

אני מוכנה לשאת בתוצאות.. ואם אצטרך למות יחד איתה אעשה זאת.. רק להעלים אותה כבר.. כי היא לא עוזבת..

רק נשארת שם בתוך הראש מדברת.. גורמת לך לשמוע קולות כל שנייה ושנייה בחייך.. כל כך קשה... כל כך כואב..כל כך צורם..

אנה תמות.. בקקרוב.. ויש לי בקשה.. בקשה לכל אלה שעכשיו תמימות ולא מבינות.. ונכנסות לזה מרצון.. כי הן רוצות את אנה כחלק מהחיים שלהן..

אל תעשו את זה.. היא תשחוט כל חלק וחלק בראש שלכם.. כל חלק וחלק במחשבה שלכם יהפוך להיות שלה.. אתם לא תוכלו לעשות כבר כלום לבד.. אנה תעשה הכל בשבילכם.. אל תעשו את זה.. כי זה לא נעלם.. זה חוזר כל הזמן.. ברגע שאנה נכנסת לראש שלכן יש רק דרך אחת להוציא אותה.. והיא הדרך שבה אני הולכת להוציא אותה.. אני הולכת להרוג את אנה.. אל תגיעו למצב הזה..

אל תעשו את זה לעצמכן..

תשמרו על עצמכן.. כי אין דרך חזרה.. פשוט אין..

 לא מהכדורים לא מההסנפות לא מהחתכים לא מהאלכוהול לא מהדיכאון ובמיוחד..

לא מאנה..

היו שלום..

אנה לנצח..

זה חשוב לקרוא את זה.צריך להבין.וזהו,

מה דעתכם?