Welcome to My freakshow

Hot as ice

I'm just a boy with the ability to drive a wo/man crazy
Make them call me "papa," make them my new baby
A new way to prove they're saying "thank you very much"
Living legend
You can look, but don't touch

'Cause I'm cold as fire baby, hot as ice
If you've ever been to heaven, this is twice as nice
I'm cold as fire baby, hot as ice
If you've ever been to heaven, this is twice as nice
Break it down, break it down, break it down
Break it down, break it down, break it down

To see your foolishness and fuckery
And handling my business
Holler if you hear me
Hey, can I get a witness
Preach it, preach it
I'm the teacher, you can learn
Watch your fingers, girls
You might get burned

'Cause I'm cold as fire baby, hot as ice
If you've ever been to heaven, this is twice as nice
I'm cold as fire baby, hot as ice
If you've ever been to heaven, this is twice as nice
Break it down, break it down, break it down
Break it down, break it down, break it down

As you can see, fortunately
I'm cold as fire
Yeah, I'm cold as fire
Yeah, make you believe
Make you stop and breathe
I'll take you higher
I'm just too cool
Make you do what it do
I'm hot as ice now
I'll make you feel like heaven 24/7
I'm twice as nice now

המכתב: מעריצים יקרים, רק רציתי ליצור עימכם קשר ולהסביר לכם חלק מהדברים שאיתם התמודדתי לאחרונה.
זה פשוט כל כך מצחיק כמה סיפורים מתפרסמים אודות אנשים. זה כאילו כולנו רוצים שגם הצד שלנו בסיפור יצא לאור, אבל בסופו של דבר, רק למעט אנשים באמת חשוב לדעת מה באמת קורה, מאחר שהרע תמיד הרבה יותר מעניין מהאמת. אני לא יודעת למה, אבל זה מוזר לי. פעם נהגתי לכעוס על המדיה כיוון שזו נהגה להדפיס עלי דברים נוראיים, אבל עכשיו אני פשוט מנסה להתעלם ממה שאני רואה. ראיתי את טיירה בנקס פעם אחת מתרגזת ובוכה בתוכנית שלה כיוון שגרמו לה להיראות שמנה. כולנו רוצים שיכירו תדמית מסוימת שלנו שם בחוץ, ובשלב מסוים לכולנו כן באמת איכפת מה אנשים אחרים חושבים עלינו, או שלא היינו כאן.
לאחרונה, נשלחתי למקום מאוד משפיל שנקרא גמילה. באמת שנפלתי חזק. עד היום אני לא חושבת שהבעיה הייתה אלכוהול או דיכאון. הייתי כמו ילדה רעה שרצה מסביב עם תסמונת קשב וריכוז. היה לי מנהל מלפני הרבה זמן שהגיח מחדש וניסה לכוון אותי ואת חיי לאחר הגירושים. הייתי המומה ואני חושבת שגם הייתי בשוק. לא ידעתי למי לפנות. הבנתי כמה אנרגיה ואהבה השקעתי במערכות היחסים שלי מהעבר בגלל שבאמת לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, וזה גרם לי להרגיש כל כך עצובה. אני מתוודה, הייתי כל כך אבודה.
המכתב הזה לא נועד בכדי להטיל אשמה על מישהו, למרות שאני כן רואה את העולם בעיניים שונות לגמרי עכשיו. להיות במצב הפגיע הזה ולהילקח לארוחות ערב ולמסיבות עם חברים ולגלות לאחר מכן שאת זו שבעצם שילמת על הכול היה שיעור למידה עצום בשבילי. אני חושבת שכל הבעיה הייתה העובדה שנתתי ליותר מדי אנשים להיכנס לחיי. אתה לעולם לא יכול לדעת מהי מטרתו של האדם או מה הוא רוצה. אני מרגישה שהייתי יותר מדי פתוחה וחיפשתי תשובות כשכבר מלכתחילה היה לי עם מה להתחיל. הייתי צריכה להוציא כל כך הרבה אנשים מחיי. זה כל כך עצוב, כיוון שאם יש אדם מסוים שהוא איש משפחה..זו אני. כשהייתי קטנה אני זוכרת שבכל לילה צפיתי בסרטים עם משפחתי והרגשתי כל כך במקום. רקדתי ושרתי כל הזמן בדיוק כמו שילדה קטנה צריכה לנהוג. עכשיו לאחרונה אני מגלה שאני רוצה שהילדים שלי ירגישו כך כל הזמן. אני נאלצת להתמודד עם כל כך הרבה דברים עכשיו מאחר ויש לי ילדים משלי. הרבה חששות מהתקופה בה הייתי קטנה עולים עכשיו בחזרה. זה כאילו אנחנו אף פעם לא מספיק טובים.
אני יודעת שכולם חושבים שאני משחקת את הקורבן, אבל אני לא ואני שונאת את כל מה שקורה עכשיו כל כך.
אולי זו הסיבה למכתב הזה..אולי בשביל לאפשר לאנשים להסתכל עלי בצורה שונה. זה כאילו כשאת אישה אמיתית ואת אומרת את מה שאת מרגישה ואיך את חושבת שדברים צריכים להיראות, האנשים האלה פשוט אומרים שאתה "כלבה".
אני חושבת שחלק מהאנשים בחיי עשו מכמה נושאים עניין גדול מדי ממה שהיה נחוץ. אני גם מרגישה כאילו הם התחילו לשם לב שאני מתחילה להשתמש בשכל שלי לשם שינוי ולשמור על עצמי יותר, אז הם רצו שתהיה להם יותר שליטה על חיי מאשר לי. אני דווקא חושבת שזה נורמאלי בשביל ילדה בת 25 לצאת לאחר גירושים עצומים. אני חושבת שזה הפך להיות עניין גדול כיוון שלפני זה לא יצאתי זמן רב. אני בת 25 ועדיין יש לי הרבה דברים ללמוד, ואני הולכת לעשות טעויות בכול יום, ואני בטוחה שכל טעות שאני אעשה בטח תהיה ב "CNN" או ב "Good Morning America". אני רק אנושית אנשים ואני אוהבת אתכם על כך שאתם עדיין אוהבים אותי.
אני יושבת פה בבית והשעה 6:25 ושני הבנים שלי ישנים. אני באמת מבורכת שהם נמצאים בחיי.
כל יום הוא כל כך הזוי. החיים באופן כללי הם כל כך הזויים ומשוגעים.
אני רק מקווה שהמכתב הזה גרם לכמה מכם לחשוב קצת יותר עלי ועל המקום ממנו אני מגיעה. אני רק רוצה את אותם הדברים שאתם רוצים בחיים.. וזה להיות מאושרת. זה פשוט כל כך מוזר כיוון שלכולם יש את התפיסה שלהם לגבי ואיך הם חושבים שאני באמת. זה כל כך מוזר איך שסיפורים מסופרים. יש את הצד שלך, הצד שלי, ואת האמת.
מישהו חייב להבין את זה. אני מניחה שאנחנו כנראה לעולם לא נבין את החיים לחלוטין. זו העבודה של אלוהים. אני לא יכולה לחכות עד שאפגוש אותו.. או אותה.

באהבה, בריטני.