מעשה באיכר דל
שכל ממונו היה חמור זקן.
החמור הזקן
ששימש כנושא הכלים והיה גם חורש את השדה היה כלי מאוד מהותי לקיומו של האיכר
בזכות החמור
יכל האיכר לטפל בשדות וכך לקצור את החיטה שממנה יאפה לחם.
האיכר שמאס
בחמורו הזקן שמיום ליום עשה את עבודתו יותר באיטיות ,החליט האיכר להשאיר את החמור
בשדה ולא להחזירו .
האיכר חשב
לעצמו שיבוא יום ויוכל להשיג חמור צעיר וכשיר לעבודה ושכעת יש לו מספיק חיטה ויוכל
להסתדר עד החורף הקרב
"כעת
אביב נעים יום והיבול לא יפגע מגשם זלעפות " חשב האיכר בקול רם .
בימים הראשונים היה האיכר בטל בביתו ,ישב ללא
מעשה כי כעת אין לו מחויבות ,אין כל צורך לצאת על לחרוש את האדמה.
לאט לאט קרב
החורף וטיפות גשם החלו ליפול מהשמיים הכחולים כהים.
האיכר המודאג
ראה האיכר את מזג האוויר הקודר שיבוא על הארץ ודאג נוראות למחייתו . ללא היסוס
החיש אל השדה לחפש את חמורו שנטש.
והחמור ?
החמור כבר לא
היה שם אלא בביתו של האיכר השכן .
האיכר נגש אל
שכנו ובקש בחזרה את חמורו . אך השכן לא הסכים להחזיר את החמור שמצא "טיפש ! נטשת חמור חרוץ שכעת הגדיל את
ממוני פי 10 משהיה לי ,מצטער אך לא אוכל לוותר על חמורך שנטשת ,כעת הוא שלי !!!
המוצא לוקח כמו שנאמר " אמר השכן.
האיכר הממורמר
שב אל ביתו רותח מזעם שדמעות נופלות כמבול מעיניו ,התאבל על אובדנו והצטער על מעשיו עד סוף ימיו !!!
את מוסר ההשכל תוכלו לרשום בתגובות ...זה יועיל מאוד ..!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
