באופן קצת מצחיק , נזכרתי היום למה אני אוהבת לרקוד. 

אני אוהבת שכל תשומת הלב היא אליי , שאני עושה משהו שאני נהנית ממנו , שיש לי אדרנלין מטורף למרות שרגע לפני שעליתי לבמה רעדתי מלחץ ופחד כמו חולת פרקינסון. 

היום חוויתי את הסולו שכל כך השתוקקתי אליו. כלומר , היה לי סולו אחד , בפורים , אבל זה היה ריקוד שהוא אני נטו. אני התאמתי קונספט , מוזיקה , כוראוגרפיה , רגש. זה היה מאוד מרגש בשבילי. העיניים היו נעוצות בי. השופטים נבהלו כשחשבו שנפלתי , כשבעצם זה היה מכוון. זה היה נהדר. זה אומר שהצלחתי להעביר את הרעיון , שנפלתי , בייחוד כי בסוף הם עלו על זה שזה לא באמת. 

אני כותבת , חושבת ומדברת עכשיו כמו ילדה קטנה מרוב התרגשות. זו הייתה חוויה מרירה-מתוקה ומחשלת. 

חבל שדפקתי את הפירואט.