סוף סוף.

עיצבתי את הרשימות ושיניתי צבעים, כי עכשיו סתיו וזה מפגר להשאיר את העיצוב של הקיץ.

טוב, אין לי תמונות לתת לכם, אבל טל הכריחה אותי לעדכן.

הפעם אני לא אכתוב בדיחות שרק אני ועוד כמה אנשים יבינו למרות שממש מתחשק לי

אז.. על מה אני אעדכן?

אז ככה.. שיעורי ספורט זה מתיש.

המורה נתנה לנו לעשות חמישה סיבובים עם מדרגות אבל אני לא הרגשתי טוב ואמרתי לה את זה.

והיא אמרה לי "לא נורא, תעשי".

אז עשיתי, ואז באו אליי בטענות שלא הייתי טובה מספיק.

אוהו, מעניין למה.. בכל מקרה, ביום ראשון יש לנו בחינות לנבחרת, וממש אין לי כוח לזה.

גיליתי אנשים חושבים שאני גרועה בספורט... לא אשמתי שהייתי ממש עצלנית ביסודי..

בגלל שאין לי מה לכתוב בפוסט, אני אכתוב לכם סיפור אמיתי מהשנה האחרונה. אני מקווה שתיקחו את זה בקלות וזה נועד בעיקר לכל אלו שחושבים שאני אנורקסית.

אז.. הסיפור המלא (: תקראו הכל!

אז זה בעצם הולך ככה: שני ההורים שלי היו ממש טובים בספורט, ואני הייתי גרועה ביסודי, והם נורא התאכזבו מזה.. אז בסוף כיתה ו' הבטחתי להם שאני אשתפר.

כל הזמן אמרו לי שיש לי מוטיבציה וכל זה, אבל אף פעם לא ניסיתי כי זה ממש לא עניין אותי.

אז נכון, אני רקדתי ואני רוקדת, אבל זה לא משנה שום דבר כי באותה התקופה הייתי פשוט יושבת בבית בלי לנסות לזוז בכלל, והייתי אוכלת רק שוקולדים! אז זה הרס את כל הכושר הגופני שאי פעם היה לי [!]

אוקיי, לא ממש הקשבתי להם בהתחלה, וגם ביטלתי את חוג הריקוד הממש לא מקצועי שהייתי בו.

בסופו של דבר גם היה נמאס לי שהשמנתי, כי כל החיים שלי הייתי רזה ופתאום נהייתי שמנה וזה הדבר שהכי לא רציתי.

אז החלטתי להרזות. כי אני ידעתי שאנחנו יוצאים המון לים, ויש לי גם בריכה מתחת לבית, אז בכלל.

ובגלל שאני ילדה מאוד עקשנית ואני מאמינה בעצמי מאוד, שזה משהו שהוא דיי חיובי אצלי, החלטתי לקחת את עצמי בידיים.

אז.. לא. לא הפסקתי לאכול. אבל כל הזמן חשבתי על האוכל ואכלתי כמו שצריך.

באותה תקופה גם נמאס לי שכל החברות שלי פשוט מצוינות בספורט ואני כזאת.... עצלנית. אז התחלתי לעשות המון ספורט.

נהייתי מכורה לגולדה ולשחייה ולאופניים בכיתה ז'.

אבל לא.. מעולם לא התדרדרתי לאנורקסיה ומעולם לא אובחנתי כאחת כזאת.

היו כמה בנות שהיו ממש מודאגות לגבי זה שרזיתי ככה, והיו גם כמה בנות שאמרו את זה להורים שלי..

אני ממש מעריכה שאכפת לכם, אבל ההורים שלי היסטריים, והם הפכו את זה למשהו לא נורמלי! הם רצו לקחת אותי לדיאטנית, ולאיבחון, והם הפכו אותי לחולת נפש..

ירדתי 12 קילו בשנה, שלילדה בגיל שלי זה הרבה.

פתאום בבת אחת כולם התעוררו - כמה שרזיתי ולמה אני לא אוכלת... וזה ממש עיצבן אותי. כי אני יודעת איך זה, השמועות רצות מהר בכיתה.

אז באמת, אני רק רוצה להגיד לכם שאני הרזיתי כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי, וזה לא פגע בי איכשהו, אלא להפך.

עכשיו אני מרגישה הרבה יותר נוח עם עצמי ואני עשיתי את זה בתהליך שהוא גם היה טבעי, כי בדרך גבהתי, ולא סיכנתי את החיים שלי בשביל שטויות כאלו, והוא גם היה בריא ונכון.

אני לא חושבת שאני צריכה להרוס לעצמי את החיים רק כדי להשתייך לנורמות של איך בחורה צריכה להיראות, ואם הייתי צריכה להקיא את הנשמה אחרי כל ארוחה כדי להיות רזה - הייתי אומרת "לא תודה". אז באמת תודה לאל שיש גבולות שאני ממש לא מוכנה לעבור.

ואני מקווה שכל מי שקורא את זה יפיק מזה לקח, כי בזמן האחרון המון בנות מהכיתה החליטו שהן שמנות והתחילו לספור קלוריות וזה ממש מיותר בעיניי..

כל הבנות ששמעתי שאומרות את זה - אלו דווקא הבנות שהכי לא צריכות להרזות. אני מקווה שהן קוראות את זה.

אז עברתי שינוי מאוד גדול - אם זה באופן חיצוני ואם זה בהעדפות שלי.

עכשיו אני מאוד אוהבת ספורט ומאוד נפתחת לדברים כאלו, דברים שפעם הייתי נרתעת מלעשות. חזרתי לרקוד ועכשיו זה הרבה יותר מקצועי ומעניין.

אז זה מה שרציתי לספר לכם ואני מקווה שהעברתי לכם מסר חיובי כלשהו

שיר.