חזרתי אתמול  מהראיון במכללה אחרי שעצרתי בנחל מירון  וקצת התרעננתי.   לא הלכתי שם כל כך הרבה כי ברגע  שהורדתי נעליים והלכת, עכשיו אני יודעת למה המשטרה מסתובבת שם  כל כך הרבה. אבל הטבע כל כך יפה,  מרגיע!  וכנראה יהיה סביבי כל הזמן. 

קודם כל הראיון  עבר בסדר  אני חושבת.   אני מחכה לתשובה. הראתי  שאני רצינית ואני יודעת שזה לא פשוט. אבל  זה לא מרתיע  אותי ואני יודעת לקראת מה אני הולכת.

אולי אני מתחילה להבין שאני מוותרת,= על דברים מסוימים בשנים הקרובות.  על זה  שאני אהיה רחוקה מהדברים שמאפסים אותי קצת.  אני באמת לא יודעת מה יהיה.

מזמן לא בכיתי ככה.  אני קצת  מותשת  וזה כולל בעיות בעבודה  בנוסף.  ועוד שטויות.

אני קבעתי לעצמי מטרות,  דרכים ללכת בהן.   אני אצליח במסע הזה  ואני אצא מחוזקת.

אני בנאדם  רגיש,  זו תכונה טובה ושלילית ביחד.

אני מקווה שהשארתי רושם טוב. עד שהכל מסתדר זה גם  נשבר ומתפרק  אבל נבנה מחדש מחוזק ועמיד יותר.

אני