כבר ימים, חודשים ושנים  אני הולכת  במסע המפרך הזה

 המסע שלא נגמר  לשום מקום

 ובדרך שלי אני אכיר   אף אחד  ועוד  אחד.

אני הולכת  גם  כשקשה  לי

 קדימה..  אומרים לי

 קשה לי   לא להביט לאחור

 נמאס! 

אני סתם מתבייכנת בכיינית

 אבל את האמת   שאין לי  חשק

   באיזשהו  שלב  זה פשוט נמאס להיות במקום שרק מזלזלים בך

 במיוחד נשבר לך כשאת  רוצה לעזור

 ואת  מקבלת במקום זה  זבנג לראש

  אין ברירה  אומרים לי

  ממשיכים  הלאה

גם  כשכל החיים  יסתיימו משיך  הלאה(?)

השאלה  מה  השארנו מאחור....

??

( ואולי  השארנו רק סימני שאלה.. שאיש לא יפתור)