זה לא יעבור כל כך מהר...
בתחלה תרגישי את עולמך נופל לתהום, תחווי אבדן ותתאבלי על עצמך,
את תשלטי על ידי עצב וכאב געגוע חזק ובלתי נשלט.
תרגישי איך הלב מתפורר לו באטיות,מענה אותך ברכות רסיסים של עצמך פזורים בתוכך, פיזית זה יכאב.
זה לא ייגמר. לאט לאט תתחילי להרגיש חלשה מהדמעות אחרי מספר חודשים הכאב העצום יהפוך לחלק ממך
במקום החלק השלם שהיה לפניו, את תיהיה חצי בן אדם שמהלך לעתים תחייכי אבל לא תאמיני באמת בצחוקך
תיהיי חלשה מהכאב, כבר לא נשארו רסיסים מלבך, תרגישי רייקנות ,חור שחור שממלא אותך , תתחילי להתרגל לחיות עם לב שבור.
את תנסי לשכוח,תנסי להעלם ולהחביא את הרגש, יעברו עוד מספר חודשים ימים ולילות ללא שינה,
את לא תאמיני כמה דמעות מסוגלות להיווצר בשנייה.
לאט לאט כמו שהשמש שוקעת,תתחילי להבין אולי גם להאמין שאין דרך חזרה אל עצמך- אליו.
ואז כמו הקשיב לתת מודע המתפרץ ממך כמו שמע את המתרחש בלבך- הוא יופיע דרך שיחת טלפון מקרית וכל החודשים
שניסית לבנות עצמך מחדש ירדו לטמיון- לא באמת עזבת מעולם,לא באמת שכחת.
השלב הזה גם לא יעבור מהר תהליך נוסף יתחולל בלבך המנסה בכל הכוח להחלים להרפות ממחלת האהבה.
תחזרי לחיקו ותרגישי מוגנת בטוחה - אוהבת, תבחיני מייד בהבדל זה לא אותו דבר- הוא כבר לא שלך
המחשבה הזאת תכאב הרבה יותר - הידיעה שהוא לא יהיה שלך עוד, תשבור את לבך שוב - זה יהיה כאב מסוג חדש ולא מוכר
אבל תמשיכי כי הרגש יותר חזק מההגיון והשכל הישר- את תכאיבי לעצמך.
בשביל כמה דקות של שקט תתני חודשים של כאב והרס עצמי.
תשמרי את הכל לעצמך.
אחרי שנתיים אולי הכל יראה לך אחרת, תחשבי כמה פטתי הכל היה ואיך נתת לו עוד שנתיים אחרי שכבר ידעת שזה נגמר.
את תתחילי לראות את דמותו המתרחקת, כבר לא תשמעי אותו קורא לך, לא תאחזי בתקווה לראותו שוב,
תנסי להאחז בתקווה לשכוח.
ולא את לא בן אדם כזה הוא גרם לך לכאב העצום, את אוהבת את עצמך ובטוחה.
אבל לאהוב אותו רצית יותר מהכל לשמוע את צחוקו מתנגן עם צחוקך להרגיש את נשימותיו לתוך נשימתך-
אותם רגעים לא יעלמו לעולם, שהמציאו את הנצח חשבו בדיוק על התחושה הזאת .
עכשיו, הכל לא נראה אחרת את עדין ממתינה לסימן ממנו ולו הכי קטן את עדיין מזילה דמעה כשאת שומעת את קולו- הדמעה הזאת קטנה כי אולי כבר נגמרו לך הדמעות אולי הבנת שנתת את הכל אך במלחמה הזאת - נצחת
הכל נראה עכשיו קצת אחרת , את יודעת שמה שחווית בשנים האחרונות לא יחזור לעולם- זאת הייתה חוויה חד פעמית של אהבה נכזבת
החושים הפכו כעת קהים הרגש התייצב מעט, את מביטה על עצמך וכבר לא שומעת את נקישות הכאב המתקרב , אלא נזכרת איך הרגשת בתקופה ההיא.
הפעם זה לא כאב ממשי אלא רק זכרון בלתי נשכח של אותו כאב, ואולי מעט כעס.
כרגע את כבר לא תרצי לשמוע את קולו את מכירה את עצמך ויודעת שנלחמת ונפצעת נשארו צלקות אך יצאת מזה,
וזכית לאהוב, לאהוב באמת, לאהוב עד כאב, עד הסוף ומעבר לו.
ותחייכי כי נתת את הכל, כי לא נשארו דמעות,כי כתבת את כל זה כדאי לא לשכוח, כדאי לנצור את הכאב ההוא שהיה חלק ממך,
כי עכשיו כשתרצי להזכר במה שהיה פשוט תקראי את הכתוב
ואין למה לחשוב על מה שהיה.העברת את זה הלאה למקום אחר, האנרגיות האלה כבר לא קיימות,
תקבלי את זה כי זה שלך, מה שלא שייך לך זה הכאב,
אפשר להגיד עכשיו שעבר לך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
