אז אם לא ביקרתי כאן מסביבות פסח, שזה בהחלט מחדל, הגיע הזמן לעדכן:
א. אני נשואה מזה שלושה חודשים.
ב. הסתיימה לה שנת האבל על אמא אבל אני לא רואה הבדל בין כמה חודשים לפני לעכשיו הקושי וההתמודדות נשארו כשהיו.
ג. אני מורה בבית ספר משכבר הימים.
ד. לא, אני לא בהריון.
אני חייבת להקדים, נכנסתי לעדכן כדי לספר על חלום, כמובן חלום על אמא.
אנסה לשחזר:
אמא היתה נוכחת ראיתי אותה דיברנו. מבין התרחישים אמרתי לאמא שתדאג לנו האם היא חושבת עלינו והיה נראה מאד בולט לעיין כי כרגע מעסיק אותה משהו אחר שאלתי אותה אם טוב לה והיא אמרה שלא! שנלמד תורה אמרתי לה אבל הרי היית צדיקה פה בעולם הזה היא אמרה שזה לא מספיק. סיפרתי לה על אבא והיא היתה בהלם ואמרה אבל הוא לא סיפר לי. התחלתי לבכות ואמרתי לה קשה לו שזה אמנם לא הזמן אולי בהמשך אבל שתדאג לו שכחתי להגיד לה על אחי הקטן. אמרתי לה שהתחתנתי וזה היה לה ברור בכלל היא לא התרגשה.
בחלום שצמוד לו חלמתי שגילינו בית שההורים היו גרים בו לפני כמה שנים, כשהיינו ילדים. הבית הושכר רק בחלקו ושני חדרים שמרפסת מפרידה בניהם נסגרו עם כל מה שיש בהם. חלמתי שאני נכנסת ורואה את בגדי הכלה שאמא השתמשה והבייבי דול תלוי ליד יש בגדים נוספים שאני זוכרת שהיא לבשה וגם בגדים שלא. הרבה תמונות תלויות על הקיר לא ממוסגרות תמונות שמתארות מצבים שהיו כשהיינו קטנים ואני עוברת ומתרגשת. החדר מאוורר ונקי כמו שאמא אהבה את הבית. יש מיטת תינוק בחר ואז גיליתי בגדים שלי בחדר תלויים נקיים על קולבים אמא אז החרימה לי אותם (לא היה ולא נברא) ואמרה שהם לא צנועים. בתוך תוכי אני אומרת שעכשיו הגיע הזמן להשתמש בהם.
אני יוצאת מהחדר ויושבת על כסא ובעלי בא לכסות לי את ההינומה. אבל אז הוא מגלה שעדיין לא שמתי אותה, אנחנו חוזרים לחדרים הסגורים ומעלים שוב זכרונות. ואז שוב התיישבתי על הכסא ואנחנו מתחתנים.
זה היה שחזור ללא עריכה לפני שאשכח.
תיאור נוסף מחיי הנשואים יובא בטח בהמשך, עכשיו כשיש מחשב ואיטרנט ופינה שקטה...
בעזרת ה'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
