אמונה

יש לי ה מ ו ן מה לכתוב ולספר אני לא יודעת מהיכן להתחיל.

נתחיל ב"קטן": קמתי לפני חצי שעה על אף שהתעוררתי לחדשות של 7 לשמוע על השביתה באוניברסיטאות... (אחותי הודיעה לי על השביתה ואני נשארתי במיטה, מה יותר טוב מזה?)למחר מתוכנננת שביתה במערכת החינוך הלוואי אמן... ואני עם כוחות לא כוחות נשארת לאגור אותם הלאה.

הכביסות והבית מחכים לתושיה ואני אנא אני באה?

מרוב דברים אני לא מצליחה לתאר את ההרגשה המוזרה...

אז אתחיל בעצם במשהו משמח: יש לי חבר (על תקן פגישות למטרת חתונה... הגדרת המילה "חבר" כאן היא שונה, למביני דבר)

זה משהו שלא ברור לי איך הוא הצליח אבל הוא נוחל הצלחה מזהירה ומתקיימים מרכיבי החברות במלואם. כולל התרגשויות וכולל הקושי כשהוא לא בשטח...כך שיש לחברות הזו צדדים טובים: יש מי שמקשיב לי ורוצה בטובתי בתקופה הקשה אותה אני עוברת אך יוווו למה עכשיו ולא לפני שנה???

וברקע אמא שלי חסרה יותר מכל דבר אחר!

אני מנסה לשרוד. שזה אומר לקום בבוקר (לא מדובר על הימים האחרונים) ולתפעל פה בית, ולפני החופש- ללכת לעבודה ולעיתים גם ללימודים... וכביסות ואוכל וסדר ונקיון ולהפגש ולדבר איתו בטלפון (שעות!!) אבל בכך אני בבריחה מהמציאות, לא קולטת בכלל מה קרה ורק מנסה להסתדר עם מה שקיים בלי מחשבה רצינית.

דרך אגב, לסקרנים שקוראים, החבר הוא עוד לפני שאמא נפטרה רק שהקשר התקדם לו לאט לאט או שבעצם הוא צבר תאוצה...

אלך לסידורים ומקווה שאשוב עוד היום לשפוך קצת רחשי לב