אמונה

מיד לאחר סערת הרוחות שתקפה את הבית ולאחר שהכל פה נרגע אני יושבת לכתוב את שחזור ה"שבת". שחזור, משום שזו הפעם השניה (!) שלי לכתוב על השבת. הפעם הראשונה נכתבה בלחץ של יום שיש אמנם, אך עם הלהט וההתלהבות. נמחקה.  וכעת-בפעם השניה, זה נעשה עם קצת רפיון של הנשמה היתרה שעזבה לה לעוד שבוע.

אצלי שבת מתחילה ביום שישי. ישנם שבועות שאפילו ביום חמישי.

מי שטרח בערב שבת-זו אמרה שנאמרה כנראה על ענייני האוכל...

ואני, אוהבת אומנות שכמותי, רואה בהכנת האוכל אפשרות שימושית לפיסול יצירתי.

שלב ראשון: הכנת ה"בסיס". דהינו, חמין, עופות לערב שבת מוכנים בתבנית עם הרוטב ע"מ להשאיר עדיין את התנור כפרווה ושיספוג את הטעם ו.. דגים.

ביום שישי בבוקר מתחילים בהכנת מאכל מסורתי מיוחד המתבשל בבישול איטי במשך ש ע ו ת ומורכב מבשר ירקות וירק והוא מלווה בד"כ על אורז כרוטב.

בשלב השני: שלב ה"שיגועים" בשלב הזה אמא בורחת מהמטבח עם ידיים על הראש מנפנפת בדגל לבן אך עם אמירות מתחת לשפם: אבוי לכם אם המטבח נשאר כמו שהוא עכשיו.

הפוגרום חוגג והרעיונות זורמים בהכנת סלטים ומנות אחרונות. כמובן אני כמפקדת מצווה על העוזרים שסביבי על כל פיפס קטן.

בשלב האחרון, לאחר שהמטבח מקבל צביון של מטבח, אחותי נכנסת להכין סלטי ירקות טריים, דבר שמשאיר אחריה בלאגן נוסף שמשרה אוירת אינדיאנה קבועה במקום...

כמובן שאני מגזימה... יש לקבל זאת ברוח טובה...

תוך כדי ההכנות אנו, 4 בנות, קולטות: לא סידרנו גבות! לא הורדנו שפם ורגליים! החדר דורש את שלו... והדפיקות על דלת האמבטיה לא מביישות נגר בניין. בלהט העניינים מתקשרים לאח שבצבא ולסבתא, הכל דרך הרמקול כדי שכולם ישתתפו בשיחה

אמא אוהבת  להדליק נרות שבת מוקדם דבר שממציא חוקים כמו: אני עוד לא קיבלתי שבת... העיקר להספיק לסיים להתאפר אך בסופו של דבר כולנו מגיעים רחוצים, שלווים וניחוחים עם החלטה מי מצטרפת אלי לביה"כ (תוך הבטחה לקבל את הספר שהבאתי מהספריה...)

קבלת השבת ובמיוחד המנגינה של "אנא בכח" מכניסים אותי אט אט לאוירת שבת.