טוב או רע, זה קצת כמו 'להיות או לא להיות'. אני לא יודעת למה, אבל מאז המחנה גיבוש של התיכון לא טוב ולא רע. מצד אחד אני נהנת הרבה יותר להיות בתיכון מהחטיבה, אני קמה לבצפר כי אני רוצה ללכת ולא מחוסר בררה. ובכול זאת אני לא שלמה עם זה, ואין לי מושג למה, יש לי אחלה כיתה, אנשים נחמדים, בכלל הבצפר טוב. אבל אני לא שם, אני לא כאן, אני לא בשום מקום, איפשהו באמצע שזה כלום. אולי בגלל החברים שנשארו בטבעון, אולי בגלל חוסר שלמות שלי עם עצמי או עם הסביבה...

אני לא יודעת ולא רואה להצביע על הסיבה. משהו עוצר את התנופה, אבל כמו בשיר, אולי זאת רק תקופה שצריך רק לעבור. אני רק רוצה שהתקופה הזאת תעבור, אני רוצה להנות ממה שיש לי כרגע. ולא לשקוע במחשבות על דברים אחרים. אומרים לי שככה זה בהתחלה, והכל עובר בשלב מסויים... אני רק רוצה למצוא את השלב הזה. אני נשמעת כ"כ דיכאונית, אבל זה לא ממש ככה, אני מניחה שזאת פשוט תקופה לא קלה כ"כ בשבילי, אין לי כח להתמודד עם הרבה דברים כרגע.

אני מרגישה שאני עושה כל הזמן את אותה הטעות, אני לא יודעת בכלל מה היא, ואני לא יודעת איך למצוא אותה ואם היא בכלל קיימת או שהכל סתם בראש שלי, יש לי הרגשה טובה ורעה בו- זמנית.

 אני חושבת יותר מידי; אני עייפה יותר מתמיד, ולא רק פיזית; הראש לא מספיק לכאוב;  ואני לא מצליחה למצוא טיפת שקט, למרות שאיפשהו אני מוצפת בשקט; אני לא מצליחה לבטא את עצמי כמו שהייתי רוצה.

אין לי מושג למה אני כותבת את הפוסט הזה,

אין לאף אחד מה להגיד בעניין, וגם אם כן, זה אף פעם לא משהו שבאמת יעזור.

כנראה זאת רק פריקת מחשבות.

לילה טוב,

.Everlong \ Polly

או פשוט-

 הילה.