עצמאית בשטח

 "ל' הזמינה אותי למסיבת פורים ביום שישי. רוצה לבוא?"

"אפשר."

"אבל חובה לבוא מחופשים. בתחפושת אמיתית, לא כמו שהתחפשת לנמלה במסיבה של פוסיקאט."

"זה היה "נקודת חן שחורה", לא נמלה. וזו הייתה תחפושת מעולה."

"זה היה נמלה עם 2 רגלים ובלי מחושים, ובכל מקרה הפעם זה לא יעבור."

"אז מה אני אעשה? אין לי מושג למה מתחפשים."

"הכי טוב זה לשכור תחפושת. אבל למי יש זמן להתעסק בזה. או כסף."

"פעם התחפשתי לפרת משה רבנו. זו הייתה תחפושת מעולה, אבל עכשיו אין לי שום שמלה אדומה בארון. אבל עם שמלה שחורה אני יכולה להתחפש לחיפושית זבל. מה את אומרת?"

פאצ' אומרת שחיפושית זבל היא עגלגלה אז אני צריכה לקשור כרית על הבטן, והיות שאין לי שום כוונה לכבול עצמי לריפודים מכל סוג שהוא (למעט הטבעיים) - נראה לי שאני אתחפש לחיפושית זבל עם הפרעת אכילה. מצד שני – אני לחלוטין פתוחה לרעיונות אחרים. הדרישות הבסיסיות: לבוש שחור, בלי אביזרים מסרבלים ובלי זנב. הדבר האחרון שאני מוכנה זה להופיע בציבור עם זנב.

זה בכלל לא הפוסט שרציתי לכתוב. רציתי לכתוב על העדר תשוקה, חוסר עניין ואפטיות. על אובדן הטעם לחיים. אולי בשבת, עכשיו אני חייבת לעבוד קצת.

 חיפושית זבל.