הוא יבוא היום, הוא יבוא היום, הוא יבוא היום.

אני מוצאת את עצמי מכינה הכל בשבילו, רק בשבילו, לאף אחד לא עשיתי דברים כאלה. לאף אחד.

מסדרת את החדר, קונה נרות ריחניים, מדליקה כדי לבדוק שזה נותן את האווירה הנכונה. הוא אמר שנתפסה לו הרגל- שמן מסאז' כבר מוכן מבעוד מועד, הוא מנסה להפסיק לעשן- אני באמת חושבת על זה. ברצינות!

מנקה את החדר ביסודיות, שיהיה בדיוק כמו שהוא אוהב, מקררת את היין. חבל שלא אמרתי לו שיבוא לארוחת ערב.. בעצם מזל, אין לי כמעט אוכל נורמאלי במקרר, לא רוצה לחמם בשבילו ארוחה, בשבילו אני אפילו אבשל. אני!

מנקה אבק, מחכה לו, מתכננת את הזמנים כך שזה ייצא בדיוק שאני אסיים להתלבש כשהוא יבוא, כשהשיער שלי יהיה דיי רטוב ויפה, זה המראה הכי טוב שלי, לדעתי. אני עוד צריכה לתכנן את זה יותר טוב, כי אני נכנסת למקלחת חצי שעה בדיוק לפני שהוא בא, אולי אפילו חמש דקות לפני... צריך לעשות רגליים, צריך להוריד מפשעה, צריך לשים עיפרון שחור. מה קורה לי?!?!

אני רוצה להיות אמיתית איתו, ואני אמיתית איתו אבל לפעמים קצת מעגלת פינות, שאני אהיה בדיוק כמו שאני אוהבת את עצמי, לפעמים ההפך מהמציאות אבל לא נורא. זה דברים קטנים.

עושה רשימה של דברים שעוד צריכים לעשות, להאכיל סוסים, מקלחת, להציע את המיטה, להתקשר לשאול מתי הוא בא, להדליק את הנרות בטיימינג המושלם, לזרוק את הפח, לטאטא קצת את החורבה הזאת, מה הוא עשה ממני?? מה קורה איתי? למה אני משקיעה כל כך?

זהו, עכשיו זה רק לחכות שיגיע...

נו...